כשתחזור, תחפש אותי

פרק 5

הגעתי לבית של ליאם כמה שעות לאחר מכן. ליאם פתח את הדלת עוד לפני שבכלל הספקתי לדפוק ומיד עטף אותי בחיבוק, "היי מייגן" הוא אמר ונתן לי נשיקה על הלחי. זה היה מוזר אבל פתאום הרגשתי ברבה יותר טוב. התמונה הנוראית של אבא שלי בראש כמעט נעלמה לגמרי עם כל שנייה שליאם חיבק אותי יותר. הוא היה כל כך חם, פתוח ומתוק; הוא לקח את הכאב ממני גם אם הוא בכלל לא ידע את זה.

הוא היה נראה שמח כל כך, מה שהיה מוזר כי הוא היה ממש מבואס בעניין של האקס פקטור. לפני שבועיים הוא ניבחן לשם והתקבל. בחיים לא ראיתי אותו כל כך מאושר, אבל שבוע אחרי זה. הוא הודח, אמרו לו לחזור בעוד שנתיים וזה ממש ריסק אותו.

חייכתי, "היי ליאם, ערב חג מולד שמח"

כשעקבתי אחריו פנימה הוא נתן לי מבט מצחיק, "ערב חג מולד שמח?" הוא שאל כאילו שהמשפט היה מוזר.

"כן?"

הוא צחק, "את לא אמורה לאחל לאנשים ערב חג מולד שמח מייגן, את מוזרה"

נעצתי בו מבט לפני שגלגלתי את העניים שלי, "לא משנה ליאם, אני אומר את זה אם אני רוצה"הסתכלנו אחד על השנייה ברצינות למשך כמה שניות עד שפרצנו בצחוק על כמה שהיינו ילדותיים.

הפרצוף של ליאם לפתע הואר, "אמא הכינה עוגיות" הוא אמר, לוקח את היד שלי והולך לכיוון המטבח. שם מצאנו את קראן, ניקול, רות וכמה מבני הדודים של ליאם. קראן הייתה נרגשת לראות אותי ומיד משכה אותי לחיבוק. היא דיברה על כמה שהיא שמחה שהחלטתי להגיע לפה לפני שהתעקשה שאטעם את העוגיות שלה. ליאם לקח כמה עוגיות ושם אותם על צלחת לפני שלקח שוב את היד שלי וגרר אותי לסלון.

הוא התיישב על הספה והתיישבתי לידו, מצחקקת כשהוא לקח יותר מידי עוגיות ודחף אותם לפה שלו. "רוצה קצת?" הוא הציע בפה מלא. צחקתי ולקחתי אחד מן הצלחת. זה היה טעים יותר משציפיתי, אבל כמובן; קראן הכינה את זה.

עץ חג המולד שלהם תפס את מבטי, ממש ליד החלון. הוא היה כל כך ריק ושום קישוט נוצץ לא היה תלוי עליו. לא יכולתי לחשוב שזה לא היה מוזר.

ליאם כנראה קרא את המחשבות שלי, "אנחנו מקשטים כולנו בערב חג המולד" הוא אמר, "מסורת משפחתית"

חייכתי, "זה נשמע ממש מגניב"

מאוחר יותר בערב, ליאם, אחיותיו ואני קישטנו את העץ ביחד. היו להם קישוטים יפים בצבעים אדום, זהב וירוק. חלק מהקישוטים היו יותר אישיים כמו תמונות של האחים שהיו קטנים. הסתכלתי על תמונה מסוימת, היא הייתה שייכת לליאם והוא היה בערך בן שנה. כשליאם ראה שאני מסתכלת על התמונה שלו, הוא האדים. חייכתי לתמונה המתוקה; השיער שלו היה מעט יותר בהיר והעניים החומות שלו היו גדולות יותר, כאילו שלא ציפה שיקחו תמונה שלו. לפתע התמונה פתאום נלקחה מהידיים שלי, הסתכלתי למעלה כדי לראות את ליאם נותן לי מבט חמוד לפני שתלה את זה על העץ.