אולי בזמן אחר..

Part 5-נשיקה

•בפרק הקודם:
המבט הזה לא עובד עליי, וגם לא על אף אחד בבית הזה. לפי שפת הגוף שלה אפשר היה להבין מה היא מרגישה לידי.
עצמתי את עיניי, מנסה להירדם. אולי אם ארדם הזמן יעבור יותר מהר ולא ירגיש כמו נצח. ואז, נרדמתי.•
——————————————————————————

נ.מ לואיג׳י:

כשהתעוררתי, שמתי לב שכבר ערב לפי החושך בחוץ.
קמתי מהמיטה למרות הכאב שהורגש בידי וברגלי, והלכתי לשטוף פנים בשביל להיות עירני יותר.
כשיצאתי מהשירותים לאחר כמה דקות שמעתי צעקות. כנראה מחדר העבודה. אבל למה הם צועקים? חשבתי. רציתי לרדת לשם אבל בשביל זה אני חושב שאצטרך להחליף בגדים קודם.
לקחתי חולצה ומכנס מהארון והתלבשתי.
התקדמתי את הדלת, פתחתי אותה וירדתי אל חדר העבודה.
כשנכנסתי כל העיניים הופנו לכיווני. ״סוף סוף התעוררת, מתי חשבת לבוא בדיוק? עכשיו אנחנו צריכים אותך יותר מהכל״ אבא שלי אמר. מה עד כדי כך חשוב עכשיו? ״מה היו הצעקות האלה מקודם?״ שאלתי. אני חייב לדעת מה הלך פה בזמן שישנתי. ״רצינו למצוא פיתרון למשהו אבל לא הצלחנו. טוב, לא חשוב עכשיו. כשאתה פה אפשר להמשיך״ אבא שלי ענה. ״אוקיי, למה אתם כל כך צריכים אותי?״ ״גילינו שחיילים של המאפיה הספרדית עוקבים אחרי מיה, ולא רק אחריה״ הרגשתי באותו הרגע שכל העולם קורס עליי. לא, זה לא יכול להיות, אין סיכוי. איך? ״היי, לואיג׳י, תירגע. לפחות גילינו על זה עכשיו ולא מאוחר יותר״ אבא שלי אמר. ״לואיג׳י תנשום. כל עוד נשים עליה מספיק אבטחה לא יקרה לה כלום, ואל תשכח שהיא גם יודעת להגן על עצמה מספיק. רק תסמוך עליה״ קרלו אמר. אני יודע שהיא יכולה להגן על עצמה, אבל ההרגשה שעוקבים אחריה גורמת לי להרגיש שאני לא נותן לה להיות מספיק בטוחה.
״איפה מיה?״ ״אלנה וריטה יצאו לקניון אז היא יצאה איתן״
״מה זאת אומרת יצאה איתן? למה הן יצאו בכלל כשיש עליהן מעקב?״ שאלתי בטון שנוטה יותר לצעקה. אם יש עליהן מעקב למה הן יצאו?
״הן לא ידעו שיש עליהן מעקב, וגם אנחנו לא. רק מלפני רבע שעה גילינו על זה. נודיע להן שהן יחזרו, כרגע ניתן להן לעשות מה שבא להן.״ אבא שלי אמר. ״כמה זמן הן בקניון?״ ידעתי שזה שאלה טיפשית, אבל הייתי חייב לדעת בשביל לשער בעוד כמה זמן יחזרו. ״שעה וחצי, הן אמורות לחזור בחצי שעה הקרובה.״ אבא שלי אמר ומיד אחרי זה אמא התקשרה. ״שים אותה על רמקול״ אני וקרלו אמרנו ביחד. אבא שלי ענה, ושם על רמקול. כמו שביקשנו. ״הלו״ ״היי, אנטוניו״
״היי מיה, הכל בסדר? למה התקשרת מהטלפון של ריטה?״
״נגמרה לי הסוללה״
״אה, אוקיי. את צריכה משהו?״
״לא, רק רציתי לדעת אם לואיג׳י התעורר והוא בסדר״
״היי מיה, התעוררתי ואני בסדר. אין לך מה לדאוג לי״ עניתי לה, רציתי שהיא תדע שאני באמת בסדר ולא תחשוב שאבא שלי משקר לה כדי שלא תדאג. לקחתי מאבא שלי את הטלפון, ודיברתי איתה. ״אה, אוקיי. אנחנו בדיוק עכשיו יוצאות מהקניון, נדבר כשנחזור.״ מיה אמרה, וניתקה בלי להגיד כלום חוץ מזה. חייכתי. כשהסתובבתי חזרה הופיע מבט מוזר על פניהם של אבא וקרלו. ״מה קרה אתה מחייך?״ קרלו שאל, ומבטו התחלף למבט משועשע. הסתכלתי עליו, ולא הוספתי מילה חוץ מהחיוך שהיה על פניי.
״אוקיי, עכשיו צריך לחשוב מה לעשות עם המעקב שיש על מיה״ קרלו אמר.
״נבלבל אותם״ אמרתי, ״מה זאת אומרת? תסביר״ קרלו ביקש.
״שמו את המעקב על רכב, נכון? על הרכב של ריטה והרכב שאמור להיות למיה״ שאלתי וקרלו הנהן לחיוב.
״אז אנחנו נשתמש ברכבים הזה, ככה שבעצם הם יעקבו אחרינו ולא אחריהן״ ״רעיון טוב. מי ישתמש ברכבים האלה?״ אבא שלי שאל, וקרלו ישר התנדב. כמו תמיד.
לאחר כמה דקות שישבנו בחדר העבודה, שמענו את הדלת נפתחת. ״הן חזרו״ אבא שלי אמר בקול את מה שכולנו חשבנו.
יצאנו מחדר העבודה, רואים את הבנות חוזרות עם קניות. לא חשבתי אחרת. ״במקום להסתכל עלינו אנחנו מאוד נשמח שתעזרו לנו״ אלנה אמרה במבט עצבני.
התקדמתי לעברן ולקחתי כמה שקיות בידי.
״באיזה חדר לשים את השקיות האלה?״ שאלתי.
״בחדר שלי״ מיה ענתה. בחדר שלנו. חשבתי. שמתי לה את השקיות בחדר שלי, שיהפוך בקרוב לחדר שלנו, ויצאתי.
אני יודע שמיה תתעצבן, וזה בדיוק מה שניסיתי לעשות. לעצבן אותה. זה תמיד היה אחד מבין כל התחביבים שלי ועכשיו שהיא פה איתי ננצל את זה כמה שאפשר.
שמתי לב שמיה עלתה לחדרה, אז הכנתי את עצמי לצעקה שלה.
״לואיג׳י!״ מיה צעקה, וצחקתי כמו שלא צחקתי הרבה מאוד זמן.
״איפה הדברים שלי? אמרתי לך לשים לי אותם בחדר!״
״אבל שמתי לך בחדר״ ״איפה בדיוק?״
״שמתי לך את זה בחדר החדש שלך, בחדר שלנו״
״בחדר שלנו? איזה חדר בדיוק? אני ממש לא ישנה איתך״ מיה אמרה עם מבט עצבני על פניה, כאילו מוכנה לריב.
״את כבר לא ישנה בחדר שישנת בו עד עכשיו. את ישנה איתי, וזה לא ישתנה״ אמרתי. ״זה לא מצחיק לואיג׳י, אני לא ישנה איתך וזה סופי״ היא אמרה, ולא יכלתי יותר להחזיק את עצמי. הכנסתי אותה לחדרי וריסקתי את שפתיי על שפתיה. מיה קפאה, אבל לאחר כמה רגעים גופה נרפה והנשיקה הפכה למלאת תשוקה. מיה פתחה את פיה, נותנת ללשוני גישה מלאה תוך כדי שהיא גונחת אל תוך פי. תוך שניות הנשיקה הפכה לוהטת, ומיה נאחזה בכתפיי כאילו החיים שלה תלויים אך ורק בי.
דרך הנשיקה הזו, הסברתי לה שאין לה איך להתחמק ממני. שהיא שלי.
לאחר כמה רגעים מיה התנתקה ממני בשביל לקחת אוויר, תוך כדי שהיא אחוזת הלם ממה שקרה לפני רגע.
הסתכלנו אחד על השניה, מדברים דרך העיניים. בלי צורך ליותר מידיי מילים.
״א..אני..אני צריכה ללכת לעזור לאמא שלך לסדר את הדברים שקנינו. אחזור בעוד זמן מה, אל תחכה לי פה״ מיה אמרה בקול נבוך.
הצמדתי את מיה לקיר ברגע שבאה ללכת, ולחשתי לה ״אז לפני שאת הולכת, תזכרי להעביר את כל הדברים בחדר הישן שלך לפה כי את ישנה איתי. ותפסיקי להיות מובכת״ הרגשתי את גופה של מיה רועד עקב מה שאמרתי לה, וכשהרמתי את פניי ראיתי את לחייה סמוקות ולא רק מהמילים שאמרתי. לאחר שעזבתי אותה, מיה רצה במורד המדרגות, כדי לעזור לאמא שלי.