אולי בזמן אחר..

Part 4-קרב לא צפוי

•בפרק הקודם:
״אני רואה שיש לך המון שאלות, תשאלי״ הוא אמר, ויש עלתה לי שאלה לראש שרציתי לשאול כבר הרבה זמן. ״אוקיי, אז..לואיג׳י, למה חטפת אותי?״ אמרתי במבט כועס והסתכלתי לו בעיניים. מחכה ומקווה שיענה לי תשובה הגיונית. ״כי רציתי אותך איתי״.•
————————————————————————————

נ.מ לואיג׳י:

״כי רציתי אותך איתי״ אמרתי וראיתי איך הזעם מתפשט בגופה של מיה. ידעתי שזה יעצבן אותה, אבל זאת האמת ואין לי מה להסתיר בזה.
באמת רציתי אותה איתי. בכל מחיר.
״מה זאת אומרת רציתי אותך איתי? תסביר למה״ מיה אמרה. ״את רוצה את האמת?״ ״כן, את כל האמת אני רוצה.״ היא אמרה. אם היא רוצה את כל האמת, היא תקבל אותה. ״כי את חשובה לי מיה, אני לא מוכן לראות אותך עם גבר אחר שהוא לא אני. לא הייתי וגם עכשיו אני לא מוכן לפרק את החברות שלנו, כשטסת לישראל נשבעתי כל יום שאני אחזיר אותך אליי, בכל מחיר שיש. ועשיתי את זה ואני לא מתחרט על איך שזה קרה. הינה, ביקשת את האמת נכון? זאת בדיוק האמת.״ אמרתי, ואפילו לא שמתי לב כמה מהר דיברתי שכבר התחלתי לנשום מהר. מיה לא הגיבה, ופשוט הסתכלה עליי כלא מאמינה.
ברגע אחד מיה חזרה לעצמה, שמתי לב שהיא עצבנית. מאוד עצבנית, אבל לא מראה את זה. כאילו היא כועסת עליי שדווקא בחרתי לחטוף אותה. ״אתה יודע לואיג׳י, היו עוד דרכים לעשות את זה, לא רק חטיפה״ מיה אמרה ונעצרה לשניה,
״היית יכול לגשת אליי במועדון, ואם ידעת איפה אני ומה המספר שלי היית יכול לשלוח לי הודעה ולרשום לי שזה אתה! יותר פשוט״ מיה אמרה בכעס, ששמתי לב אליו יותר מידי. ״אבל את לא היית זוכרת אותי מיה! תחשבי על זה!״ אמרתי לה, מזכיר לה את מה שאמרה לי שאפילו אני לא הייתי צריך להיזכר בזה, אבל הייתי חייב להזכיר לה את זה. ״אתה יודע, הייתי יכולה לשאול את אח שלי מי אתה לפי השם שלך, והוא היה אומר לי״ היא אמרה. ואז נזכרתי ששכחתי לשאול על אח שלה כל הזמן הזה. ״אה..אגב, מה עם אח שלך? לא שמעתי עליו הרבה מאז שהגעת לפה..״ מאז שהיא הגיעה לפה או מאז שחטפתי אותה? חשבתי. ״מאז שהגעתי לפה ומאז שחטפת אותי?״ מיה אמרה עם מבט מתנשא, כאילו ידעה על מה אני חושב. ״המ, גם וגם״ אמרתי לה עם אותו המבט. ״טוב אם כבר מדברים עליו אז הוא בסדר, הוא בין היחידים שאני חושבת שבזכותו אני פה היום, הוא באמת הציל אותי ועזר לי תמיד, גם כשלא יכל״ מיה אמרה.
תמיד אהבתי את ארז, תמיד החשבתי אותו כאחד מבני משפחתי למרות שבקרוב הוא באמת יהיה כזה. מיה שתקה, אבל לא שתיקה נורמלית. חשבתי שעובר עליה משהו. ״אתה שומע את זה?״ מיה שאלה והצביעה על המדרגות. בין רגע כל השומרים שהיו איתנו בקומה דרכו את נשקיהם, ואז התחלתי לחשוד שקורה משהו.
״מיה לכי תתחבאי מאחורי הבר״ אמרתי למיה, ומיה הסתכלה עליי מוזר. ״למה? מה קרה?״ היא שאלה והסתכלה לכיוון המדרגות. ״אל תשאלי שאלות מיה, תקשיבי לי ותעשי מה שאני אומר לך״ אמרתי. ומיה הקשיבה לי ועשתה כדבריי. ובדיוק לאחר שהתחבאה, שמעתי יריות לכיוונינו.