אהבה מהשמיים

PART 2

☀️
אם הייתי יודעת לפני שנתיים שאלה יהיו החיים שלי הייתי צוחקת ללא הפסקה,אולי בוכה בין היתר.
אני נוטה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי מכירה אותם,אם היה לי את האומץ לספר בפעם הראשונה,אולי הייתי מונעת את השאר?
אולי הכאב בחזה שלי לא היה כזה חזק.
אולי אם החברים שהיו לי בעבר היו לא צופים מהצד, הכל היה אחרת.
אולי אם מישהו היה מסתכל רגע קצת מעבר ל׳אני בסדר׳.
אבל מי אני הייתי אם לא השנתיים האלה?
מחשבות מתרוצצות בראשי כשאני רצה על שפת הים,אני מתישה את הגוף שלי כל פעם שהראש שלי מתיש אותי,כל פעם שאני צריכה לנשום.
למרות המלחמה והסיכון בחרתי לרוץ היום,מעשה לא חכם בכלל כי כרגע יש אזעקות בעיר שצמודה לישוב שלי.
אני מחפשת את האזור המוגן במקרה שהאזעקה תופעל גם כאן,אני רואה מרחוק מיגונית ונושמת לרווחה.
אני מתרחקת מאזור הטיילת ומתקדמת אל הים,לשמוע את הגלים מתנפצים ולהרגיש את הקור של המים ברגליים שלי,את החול בין האצבעות.
בדיוק כשאני נוגעת במים מתחילה אזעקה עולה ויורדת ואני מקללת בליבי את נסראללה ומתחילה בריצה לעבר המיגונית.
החוף ריק אבל יש עוד מישהו שרץ לאותה מיגונית,כנראה אחד שחשב שהיום אולי נסראללה יצא לחופשה,מתי באמת נוציא אותו לחופשה עם 72 בתולות.
אנחנו לא מספיקים להיכנס למיגונית והבום כבר נשמע,עם הזמן לומדים לזהות אם זה בום של נפילה או בום של יירוט.
לשמחתי זה היה נשמע יירוט.
״בכל מקום אני רואה אותך אה?״ ישראל הוא הבחור שרץ בים במקום להיות באזור בטוח,בדיוק כמוני.
טיפשים.
״מה אתה עושה פה?״ אני שואלת ומפנה את מבטי אליו,הוא בלי חולצה.
לא רק שאני לא נושמת מהקילומטרים שרצתי,עכשיו הוא ובלי חולצה.
הוא מפוסל,טוב הוא מפוסל ממש.
הוא נראה מישהו שיכול להסתערב עם כל הערביות שם בכפר.
בעצם כשחושבים על זה אני לא יודעת עליו הרבה,חוץ מהשיחה הקצרה שניהלנו לפני ארבעה ימים אצל אודיה אחרי סליחות.

☀️
״את יודעת כל הקטע בחפלה זה לבוא לשיר עם כולם,מה לא מתאים לך לשיר לי בא לשכונה בחור חדש,אני עוד אפגע ממך.״ הוא אומר צוחק ומתיישב לידי על שפת הבריכה.
״שלוש בלילה ילא מחוברים אני עוד בהלם שהשכנה המבוגרת של אודיה לא באה לצעוק עלינו ׳חבורת פושטקים ככה להפריע לאנשים מבוגרים שעברו את כל מלחמות ישראל בשינה?
הדור של היום,אוי וזמיר.׳
פעם אחת היא זרקה עלינו ביצים,אבל היא בסך הכל בסדר,משוגעת קצת.״ אני לא אשכח את הפעם שאמרנו לה שהדור של היום זה דור הניצחון ודור של לוחמים ואז לא היה לה מה לענות,אני מבינה אותה,אנחנו חבורה של רעשנים.
״בטח כשהיא אומרת כל מלחמות ישראל היא מתכוונת לכל הפעמים שהיא ישבה בקריה בתל אביב ועשתה לעצמה לק.״ וזה נכון,נראה לי.
״נו ישראל אז בן כמה אתה,מי אתה וכמה מחבלים חיסלת?״ לפי מה שהבנתי מיהודה ישראל היה איתו בגולני ועקב פציעה חמורה בתחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה הוא שוחרר.
״קצר ולעניין את,בכל אופן יש לי איקסים מאוד מכובדים על הנשק,מה שבטוח שלא ראיתי לא שמעתי אני יצאתי בחמש.״ אני מעריצה את החיילים שמוסרים את נפשם בשביל שאני אוכל לשבת ולצפות בירח המלא בחפלה של אודיה.
״הבנתי שנפצעת גם לא?״ אני שואלת ומנסה לא לצאת סטוקרית יותר מדי.
״עשית עליי מחקר אה?״ ואני נבוכה שוב.
״יש האומרים.״
״נפצעתי פעמיים,פעם ראשונה נפצעתי ונכנסתי חזרה
בפעם השניה הפציעה הייתה חמורה יותר ומאז אני בתהליך שיקום שמתקרב לסיומו,הייתי מת לחזור לקרב אבל הייתי צריך להשתחרר על רפואי.״ תמיד הייתי ציונית בדעות שלי,תמיד הערצתי את החיילים שנלחמים,אם זה באוויר ביבשה או בים אבל אחרי שהמלחמה פרצה זה ככ אחרת.
״אני רואה שיש לך עוד שאלות אבל תעבירי נושא,נושא כבד מדי לשלוש וחצי בלילה בחפלה.״
״עכשיו תורי לשאול שאלות,מי את,מה את ובת כמה את?״
״לא משהו מעניין יותר מדי,אני בת 16 וחצי ביא׳ ,מעבירה את היום יום בלקלל את היטלר כי נמאס לי ללמוד עליו,מכורה לים וזהו.״ הייתי מוסיפה גם כל מיני כמו דוסה מאלי אקספרס כמו שנוגעים לקרוא לי אבל מוותרת.
״את לא מרבה לדבר על עצמך אני עוד אצטרך ללכת לאחינועם והיא לעומתך מדברת ללא הפסקה.״ באמת איפה אחי לא ראיתי אותה איזה שעה.
ברקע מתנגן השיר ׳אתה חייב למות עליי׳ וזה מסמן לי לקום ולרקוד.
״לא יודעת מה איתך אבל אתה חייב למות עליי.״ אני צועקת לישראל ומתקרבת לכל החברה.
׳אתה תמיד מצחיק וכשאני אגיד אתה תקום ותיפול ותקום ותיפול ותעמוד ועכשיו תמתין...׳
☀️

״מה שאת עושה פה,רץ.״ הוא מדבר ויש עוד בום שמרגיש ממש מעלינו,אחת שתיים שלוש ולנשום.
״אה אה איזה בומים פחד אלוקים ישמור,עד מתי יפקירו ככה את הצפון.״ אני ממלמלת ומנסה להתרכז בכל דבר שהוא לא הסיטואציה הזאת,הוא גבר הוא זר הוא איתי במקום צר ויש אזעקה.
׳אחי אל תדאג,הכל יהיה בסדר׳ אני מזמזמת את השיר הכל יהיה של הפיל הכחול ומנסה להתרכז בשיר.
רק בשיר,הכל בסדר.
״את בסדר?״ ישראל שואל הוא נראה מודאג.
הוא מסתכל על השעון שעל ידו ואני רואה שעבר מספיק זמן ואפשר לצאת.
אני לא מצליחה להביא את עצמי לזוז אז ישראל לוקח את ידי בידו ועוזר לי לצאת.
״לאט לאט אני איתך תנשמי הכל בסדר,אני איתך.״
הוא אומר שוב ושוב.
אנחנו יוצאים יחד ומתיישבים על החול ליד המים.
״מלחיץ אותך אזעקות?״ תשובה שהשאלה אליה לא אפשרית לתגובה.
״אתה יודע מתרגלים,בכל זאת אתה במקור מאשקלון אז גם אתה רגיל.״
״רוצה חיבוק?״ הוא שואל ואני מהססת.
הוא לא אויב שלי זה בסדר,חשבתי והנהנתי שכן.
ועכשיו אנחנו מתחבקים,מרגיש כמו סצנה מאחד הספרים שאני קוראת בשבת כדי למנוע את השעמום.
״רוצה להיכנס?״ המים נראים מדהימים כדי לא להיכנס.
״יאללה בואי.״
אני עם טייץ קצר אבל לא אכפת לי,אני רק רוצה להרגיש את הגלים.
אנחנו רצים למים וקופצים על הגלים,זה ככה כבר שעות.
מגיעה כבר השקיעה ואני מבינה שהבחור שלצידי יהפוך לחבר הכי טוב שלי בעתיד הקרוב.

היייי
הפרק הזה עוד נכתב לפני חיסול נסראללה שבטח הפחיד את כל הבתולות של למעלה,אשמח שתגיבו את הדעות שלכם תעשו לייקים ותראו לי ששווה להמשיך לפרסם את מה שכתבתי או להשאיר את זה במגרה.
אוהבת מאוד
💋💋
בס״ד
☀️