BROKEN SOULS

פרק 5

ליאם עמד במטבח, מביט בשעון שזז לאט.
הסיר הרותח שעל הכיריים העלה אדים. הוא הכין מנה פשוטה היום, פסטה ברוטב עגבניות, משהו שסקוט אוהב.

כשהארוחה הייתה מוכנה ליאם סידר אותה בקפידה בקופסא. הוא השקיע את כל תשומת הלב בהכנת האוכל, בתקווה שלא יהיו לסקוט תלונות.

הוא יצא מהבית, עושה את דרכו אל בניין החברה שסקוט עובד בה והביט סביבו בעצב. סקוט היה בבניין גבוה, מוקף עצים. אנשים רבים הסתובבו ברחובות, לבושים בקפידה.
זה היה מקום של אנשי עסקים. אנשים עסוקים ומסודרים. ליאם הרגיש כמו נטע זר.
כשהגיע למשרד הוא עמד בכניסה , מתבונן על לוח המודעות ועל הפוסטרים שקישטו את הקירות. זה היה מקום שמקרין יוקרה והצלחה וזה גרם לליאם להרגיש כמו רק צל.

ליאם טיפס במדרגות, לוחש לעצמו שהכל יהיה בסדר.
כל יום היה אותו הדבר, הוא מנצל את הפסקת הצהריים שלו בעבודה על מנת ללכת הביתה ולחמם את האוכל שהכין טרי בכל בוקר בשביל סקוט, נותן לו את הארוחה וחוזר למשמרת שלו בחנות הספרים.
הוא נכנס אל המשרד.
״הבאתי לך את ארוחת הצהריים״ הוא אמר בשקט.
סקוט הסתובב מהשולחן,מבטו קודר ״מה לקח לך כל כך הרבה זמן? חשבתי שאמרתי לך לבוא באחת בדיוק״.

ליאם לא ענה. הוא ידע שלא משנה מה יגיד זה לא ישנה את המצב.
הוא הניח את קופסת האוכל על השולחן בשקט והתרכז בקול המהדק שנשמע מהחדר הסמוך.
״אתה יודע, אם לא תפסיק עם הלחץ הזה תתחיל להרגיש רע״ סקוט חייך חיוך מזלזל  ״אנשים עוד יחשבו שאנחנו לא מתפקדים״.
ליאם שתק.
״אתה רוצה את זה?״

״לא״ הוא זה באי נוחות ״רק לקח לי זמן קצת לחמם, אני מצטער״.
״טוב תן לי לאכול בשקט, יש לי הרבה עבודה״ סקוט משך אליו את קופסאת האוכל.
ליאם התכונן לעזוב את החדר.
הוא בלע את רוקו בשקט. הוא מעולם לא ציפה לתודה.
״לזה אתה קורא פסטה?״ הוא שמע את קולו הזועף  של סקוט מאחוריו.
ליאם הסתובב בחרדה. מה לא בסדר?
״זה שוחה ברוטב״ סקוט הרחיק את הקופסא ממנו ״תכין לי חדשה״.
״אני מאחר למשמרת״ ניסה ליאם ללחוש.
״עכשיו!״
הוא לא התווכח. הוא מיהר לקחת את הקופסא ולפנות לכיוון היציאה.
״סקוט, תעביר לי בבקשה את הקב-״
ליאם נתקל במשהו קשה. הקופסא נפלה מידיו בעוצמת הבהלה, מניפה נתזים של רוטב אדום על האדם שמולו.
הוא הרים עיניים בחשש.
״אני כל כך מצטער״ הוא לחש ״הייתי צריך לשים לב ו-״
״זה אני שנכנסתי בפראות״ הגבר הגבוה התרחק מעט ״זאת לא אשמתך.״
ליאם הרגיש איך הדם אוזל מפניו כשהבחין בסקוט המתקרב אליהם.
״מה לעזזאל עשית?״ קולו הגבוה העביר בליאם סחרחורת.
״זה לא היה בכוונה, אני פשוט... אני...״ ליאם גמגם בפחד.
״אתה פשוט לא מסוגל לעשות שום דבר נכון״ סינן סקוט בזעם.
ליאם השפיל את ראשו.
״סקוט זה בסדר, זאת לא הייתה אשמתו. אלך להחליף חולצה ואצטרף אליכם״.
אלכס יצא מהחדר.
סקוט סגר את הדלת והתקרב אל ליאם המפוחד.
״אתה הבכת אותי מול השותף החדש בחברה״ הוא אמר בזעם, מתקרב אל ליאם עוד.
הוא הצמיד אותו אל הקיר, שולח אגרוף אל בטנו.
ליאם התכווץ ״אני מצטער״ הוא לחש בקול חנוק.
״מצטער?״ סקוט גיחך, אגרופו נוחת שוב בעוצמה על בטנו של הצעיר, גורם לו ליפול אל הרצפה.
ליאם נשך את שפתיו וקיבל את הבעיטות בחלקי גופו בשקט.
״עכשיו השותף יודע כמה בעל לא יוצלח יש לי״ הוא נהם, מקים את ליאם על רגליו על מנת שיביט בעיניו ״פתטי ולא יוצלח״.
הסטירה שנחתה על פניו של הצעיר גרמה לדמעות לעלות בעיניו.
סקוט השאיר אותו עומד כשגופו רועד. הוא התיישב חזרה על הכסא שלו.
״עוף מפה״.
ליאם לא התמהמה, הוא תפס את תיקו ומיהר לצאת.