BROKEN SOULS

פרק 1

החדר היה חשוך ושקט למעט נשימותיו הרכות של נואה, ששכב בזרועותיו של ליאם, שפתיו הקטנות פשוקות
מעט בשנתו. ליאם בהה בתקרה וניסה לגרש את העייפות.
הוא לא זכר מתי בפעם האחרונה ישן באמת לילה שלם בלי להתעורר באמצע.

נואה פלט אנחה קלה מתוך חלום וליאם הידק אותו אליו, מנשק את ראשו הקטן בחיבה.
רעש המפתח המסתובב בדלת הבית גרם לו לקפוא. הוא הרגיש את הלחץ המוכר נבנה בבטנו. סקוט חזר הביתה.

הוא שמע את הדלת נסגרת בשקט ואת קול צעדיו הרכים והיציבים של סקוט ברחבי הבית. לאחר כמה דקות דלת חדרו של נואה נפתחה, אור המסדרון העיר קלושות את החדר וליאם פלט נשם עמוק, מנסה להירגע. הוא הרגיש את מבטו של סקוט עליהם, אך לא זז.
״נרדמת איתו שוב?״ שאל סקוט בקול רך, כמעט מתנגן.
ליאם הנהן, עדיין לא מביט בו. ״הוא לא הצליח להירדם בלעדיי.״

״אתה צריך ללמד אותו להירדם לבד, ליאם, זה לא בריא ככה״.

״אני יודע״ ליאם מלמל, אצבעותיו התחפרו בשערו הרך של נואה ״פשוט.... הוא עדיין קטן״.

סקוט לא ענה מייד. לרגע היה נדמה שהשיחה הסתיימה ואז הוא אמר: ״אל תשכח שיש לנו אחריות, ליאם. הוא צריך לדעת
לסמוך על עצמו״.
״אני יודע״ מלמל ליאם חלושות.
״מצוין״. סקוט צעד אחורה, סוגר את הדלת מאחוריו.

ליאם נשאר לשכב דומם, מאזין לצעדיו המתרחקים של סקוט. רק כשהוא שמע את המים הזורמים במקלחת הוא אפשר לעצמו לנשום לרווחה.
הוא הביט שוב בנואה, ששכב בשלווה בזרועותיו.
״אני כאן, ילד״ הוא לחש ״אני תמיד כאן״.

הוא משך את השמיכה מעל שניהם, אבל שינה אמיתית לא הגיעה. היא אף פעם לא הגיעה.

ליאם לא ישן בלילה ההוא. עיניו הפקוחות לרווחה שוטטו על תקרת החדר.
הוא לא הצליח לעקוב אחר השעון, אבל קולו העדין של נואה המתעורר, הבהיר לו שכבר בוקר.

״פאפי...״ קולו של נואה היה ישנוני עדיין, הוא התחפר בחזהו של ליאם.
״בוקר טוב, אהבה קטנה״ ליאם הניח נשיקה קטנה על מצחו.
״אני רעב״ מלמל נואה.
״בוא נכין לך ארוחת בוקר״ ליאם הקים את נואה ולקח אותו אל המטבח.
״מה אתה רוצה לאכול?״
״קונפלס״.
ליאם צחק. צחוקו הרך מילא את המטבח.
״בטח, נואי״.
הוא מזג את הדגנים לקערה, הוסיף חלב והושיט לקטן.
״תודה, פאפי״.
״בתיאבון״ ליאם התיישב מולו, מושך אליו את קופסאת הדגנים ״אני אוכל איתך גם״.
״אתה גם אוהב קונפלס, פאפי?״
״מאוד״.

צעדיו של סקוט שנשמעו נכנסים אל המטבח גרמו לליאם לקפוא.
״בוקר טוב״ הוא אמר.
״בוקר טוב״ הם לחשו.
נואה השפיל את ראשו אל קערת הדגנים, נמנע מלהביט למעלה.
״להכין לך לאכול?״ שאל ליאם בזהירות.
״רק קפה״.