טוב אז... חזרתי!
מצטערת שלא העלתי פרק כבר המון זמן,
אני בעצמי כבר חשבתי שלא אצליח לכתוב יותר.
אבל הנה, הוצאתי לכם פרק חדש.
מקווה שתהנו ממנו❤️
"חוקים לא מזיזים לי," הוא ענה.
המשכנו להביט זה בזה, אך לפתע תמונה של גיא מרתק אותי לקיר צצה בראשי.
פערתי את עיניי והשתנקתי.
עוד תמונה צצה, והפעם של החיוך של גיא.
גיא מעביר את ידו על חזי.
גיא דוחף את לשונו לפי.
פאק.
הבנתי מה עמד לקרות.
תלשתי את ידו של רפאל מסנטרי והתרחקתי ממנו ככל הניתן. "צא מפה," לחשתי. הוא נאנח ויצא מהחדר.
תפסתי בגרוני וניסיתי לשאוף אוויר, אך מעט החמצן שנכנס לריאותיי רק גרם לי להיחנק.
התקף חרדה.
אני בהתקף חרדה.
אני לא נושמת.
אני לא נושמת אני לא נושמת אני לא נושמת.
חרחרתי ושלחתי את ידי לעבר השידה בניסיון לאחוז במשהו, אך רק גרמתי לשידה לרעוד, ואגרטל הזכוכית שנח עליה נפל והתנפץ על הרצפה.
אני הולכת למות.
אני הולכת למות אני הולכת למות אני הולכת למות.
שמעתי קול מרוחק של דלת נפתחת ומישהו קורא בשמי בקול עמום.
לא הצלחתי לעשות כלום.
לא הצלחתי לנשום.
עמדתי למות.
הצילו!
רפאל:
פתחתי את הדלת בבעיטה, ובהלה תקפה אותי. אביגיל ישבה על הרצפה, ידה אחזה בגרונה והיא ניסתה לנשום. רגלה הייתה מכוסה בדם, ואגרטל הזכוכית שהיה קודם על השידה נח מרוסק לרסיסים לידה. פאק. היא בהתקף חרדה.
רצתי אליה והרמתי אותה מערמת השברים שעליהם ישבה, והושבתי אותה על הספה.
"אביגיל, אביגיל, זה אני. את שומעת אותי? אני פה, אני איתך." דמעות התחילו לרדת על פניה.
"הכל בסדר. הכל בסדר. את איתי, את מוגנת. תנשמי. קדימה." היא הכניסה קצת אוויר.
"מצוין. קדימה, עוד קצת." הפעם היא הכניסה יותר אוויר.
"כל הכבוד. את מצליחה, את בסדר. תמשיכי לנשום." היא התחילה לחזור לנשום בהדרגה, עד שלבסוף הצליחה לנשום רגיל. מבטה התחדד והיא נחרדה כשמצאה אותי מולה.
"רפאל?" חייכתי. "היי שטן קטן."
"בבקשה אל תספר לאלונה," היא לחשה.
"מה לא לספר לאלונה?"
"על הסיוטים. על ניסיון האונס. על התקף החרדה. אני יודעת שזו העבודה שלך לספר לה, אבל בבקשה אל תעשה את זה." מבטי התרכך. "לא אספר."
היא נשפה. "יופי. אני... אממ... צריכה ללכת אז..." היא ניסתה לצאת מהדלת, אך רגע לפני שהספיקה להמלט, סגרתי את הדלת בפניה.
"לא כל כך מהר. אנחנו צריכים לטפל ברגל שלך." הצצתי לעבר הרגל המדממת שלה.
"זה בסדר, אני אעבור אצל האחות. אני יכולה לצאת?" היא שילבה את ידיה. הבטתי עליה כמה רגעים, ולבסוף פתחתי את הדלת והיא נמלטה מבלי לחשוב פעמיים.
"תברחי, שטן קטן," דיברתי אל החדר הריק, "אבל לא תצליחי לברוח ממני לעוד הרבה זמן."
YOU ARE READING
מבעד לסורגים
Romanceמגיל שמונה איבדתי את הטעם בחיים. חיפשתי ריגוש כל כך חזק, עד שהתדרדרתי לחיי פשע והגעתי למוסד לעבריינים צעירים. חשבתי שהמקום הזה יהרוס לי את החיים, עד שפגשתי אותו. בלעדיו, כנראה מזמן הייתי שמה קץ לחיי. אבל לו? היו תוכניות אחרות. רפאל רוזן, השומר של המ...
