"זהב בראנוון"
הקול שקרא בשמות גרם לזהב לקפוץ בבהלה ולהסתובב לאחור, בדרך כלל הייתה לו ערנות מצויינת לסביבה שלו והיה קשה מאוד להתגנב מאחוריו, ולכן זה הפתיעה אותו עוד יותר כאשר מישהו הצליח לעשות זאת.
בפתח קרחת יער שבה זהב התאמן עמד גבר בבגדים אלגנטיים, אוחז במקל הליכה ועוטה משקפיים עגולות שמאחוריהן בהקו עיניים ששיקפו משהו מעבר...
זהב מיהר להרים את החרב שלו ולהצביע בה על הזר.
הזר שידע את השם המלא שלו, אפילו שהוא כבר לא היה עם השבט, שידע למצוא אותו בנקודה אקראית ביער.
"מה אתה רוצה?" הוא הרגיש את זה בדם שלו, כמו משב רוח קרירה ביום חם, את הפוטנציאל לקרב טוב וזה ריגש אותו. הוא שאל את הזר מה הוא רוצה, אבל זהב כבר ידע מה הוא עצמו רוצה, הוא רצה להילחם בזר הזה. המקל שהוא החזיק ביד שלו בוודאות היה סוג של נשק, ולפי איך שהוא החזיק בו הוא ידע איך להשתמש בו.
"אני לא כאן בשביל להילחם בך זהב." הזר חייך אליו אבל זהב לא החזיר חיוך ולא הנמיך את ישר ולעניין אפילו מילימטר. "אני פרופסור אוזפין, המנהל של אקדמיית ביקון. אני רוצה להזמין אותך ללמוד אצלנו."
"ביקון? זו אקדמיה של ציידים לא? למה שאני ארצה ללכת לשם?" עכשיו הוא כן קצת הנמיך את להב את החרב, לא לתנוחה לגמרי לא מאיימת אבל הלהב כבר לא הצביע על הפנים של הפרופסור.
"יש הרבה סיבות שבגינן אנשים מעוניינים להגיע לביקון, הייתי אומר שהראשונה מבניהן היא שביקון היא לא פשוט אקדמיה לציידים, היא האקדמיה הכי טובה וממנה יוצאים הציידים הכי טובים."
"אני לא רוצה להיות צייד." זהב הגיב.
"אם היוקרה של ביקון היא לא מה שמעניין אנשים לעיתים הם מגיעים בגלל אנשי צוות מסויימים, למשל גלינדה גודוויץ'."
זהב גיחך בתגובה, כאילו שהוא ילך לשם רק בגלל איזו ציידת שעובדת אצלם.
"חלק באים לביקון כי היא מתאימה לאידאלים שלהם, כי הם רואים את עצמם בעתיד נושאים את השם בגאווה." הפרופסור המשיך בהרצאה שלו. לא מוטרד מהזלזול שזהב הפגין כלפיו.
"או? ובאילו אידאלים מדובר?" הוא שאל אותו בטון מלגלג.
"בעיקר של החזק מגן על החלש, החברה דואגת לפרט ודומים לאלו. אבל במקרה שלך אני חושב שתרצה לבוא לביקון כיוון שתוכל להילחם שם בחזקים ביותר."
הדם של זהב קפא למשמע המילים האלו, הפרופסור הזר הזה מכיר אותו הרבה יותר מדי טוב.
"אה, נראה שאתה מתעניין בכל זאת." היה חיוך בקולו של הפרופסור וזהב הבין שהוא קפא במקומו וכיווץ את השרירים שלו בתגובה לא רצונית למילותיו של הפרופסור.
"אני לא הולך להגיע לבית ספר המפונפן שלך, אני לא אשב בכיתה ואקשיב לאיזה מורה מנוון שמסביר איך הוא חושב שצריך להילחם, אני לא אבדר צופים בקרבות בכאילו." הוא ירק עליו את המילים בהתלהמות, מתעצבן על התגובה של עצמו.
"אתה לא חייב להחליט עכשיו, אבל אני משאיר לך הזמנה פתוחה." הוא הושיט לזהב פתק מקופל וכאשר זהב לא ניגש לקחת אותו הניח לו ליפול לרצפה, "תגיע להתרשם מביקון ואז תחליט אם אתה מעוניין ללמוד אצלנו או לא." הוא חייך אל זהב פעם נוספת ואז הסתובב והלך, חוצה את קו העצים בקצה קרחת היער ונטמע בתוכם במהירות. זהב התקדם בצעדים מהירים, מציץ מאחורי העץ שמאחוריו נעלם הפרופסור אבל לא ראה אף זכר לאדם שעמד שם קודם. הוא הסתובב לאחור והרים את הפתק המקופל מהרצפה, הזמנה ליום אוריינטציה באקדמיית ביקון, עם הוראות הגעה.
הוא קיפל חזרה את הפתק ותחב אותו לכיס המכנסיים שלו.
הוא מעולם אפילו לא העלה בדעתו את הרעיון של ללכת לאקמייה לציידים, אבל הפרופסור ידע בדיוק מה יגרום לו - אם לא להירשם כתלמיד - לפחות להגיע לבדוק מה יש למקום להציע.
זהב מחה לבנתיים את הלבטים ממוחו וחזר לאימון בו היה נתון קודם לכן.
YOU ARE READING
שחר זהוב (פאנפיק RWBY)
Fanfictieהפעם ההיא שבה החלפנו את ז'אן בזהב בשיתוף @crocodama
