I don't need your love - H.S

פרק 17

נקודת מבט של הארי:

עבר כבר שבועיים מאז שנישקתי את איימי ודפקתי את כל מה שהיה בייני לבין בל.

זה היה באמת מעשה מטופש. אני כל כך אוהב אותה ואני יעשה הכל בשביל להחזיר אותה.

הלכתי למטבח להכין קפה ולהביא את העוגיות האהובות עלי.

לגמתי מהקפה בזמן שניסיתי שוב, כמו בכל יום להיתקשר לבל מקווה שיקרה נס והיא תענה. אבל כרגיל היא לא ענתה.

אני נכנס למכונית ונוסע לכיוון ביתו של חבר ילדות מהעיר מבית ספר הקודם שלי. כהגעתי לרחוב דוממתי ויצאתי מהרכב. נוקש על הדלת עד שאני שומע את קול " בל תפתחי את הדלת הוא הגיע".

רגע אחד הוא אמר בל?

"היי תיכנס-" בל חייכה אבל הוא נעלם במהירות שהבחינה בי.

"היי בל" הבטתי בעיניה ובל השפילה את מבטה.

"התגעגעתי אלייך" הוספתי, והרמתי את ראשה עם אגודלי ומחייך לעברה.

"הארי, ראית אותי אתמול בתיכון" היא נאנחה והזיזה את אגודלי מסנטרה.

"אבל את היתעלמת ממני" הבלטתי את שפתי התחתונה.

"מה גורם לך לחשוב שאני לא אתעלם ממך שוב?" בל הרימה גבה ומיד שמענו את לואי אומר שהוא כבר בא.

"זה" חייכתי כשלואי הגיע.

"היי הארי" לואי חיבק את הארי והתיישבנו בסלון, אני ליד לואי שבאמצע ובל לידו.
"אז כבר הספקתם להכיר?" לואי נשען מעט על הספה כדי שנוכל לראות את כולם.

"האמת שאנחנו מכירים מלפני זה" הסתכלתי על בל שהשפילה את מבטה.

"ממתי הכרתם?" לואי נראה מבולבל.

" היינו פעם ביחד" כאב לי לשמוע את המילים האלו יוצאות מפיה.

"זאת מי שסיפרת לי עליה?" לואי פער את פיו ועיניו היו פתוחות לרווחה.

"כ-כן" אני הפעם השפלתי את ראשי, נזכר דברים שסיפרתי ללואי, על כמה שהיא מלאך בעייני.

"ולמה נפרדתם?" אני השפלתי את מבטי וכשלואי הבחין בזה הוא מיהר לומר שהוא מצטער ושנעבור נושא.

אבל במקום לעבור נושא סיפרתי לו הכל, את כל האמת. לואי הופתע וגם אני מניח שקצת כעס עלי. היה בינינו שתיקה ארוכה עד שלואי החליט לדבר.

"אין לי כל כך מה להגיד על זה" לואי התנשף.

"א-אני חושבת שאני אלך" בל הודיעה לשנינו, מתקדמת לכיוון הדלת.

"זה בסדר אני אלך" בל רעדה מעט שהחזקתי את ידה, מונע ממנה להתקדם.

"זה בסדר הארי" קולה דעך.

הבטתי אל תוך עיניה וחיוך קטן הופיע על פני, מקווה לראות גם על פנייה. ידי עדיין אחזה בידה והחלתי להבריש את עורה בעדינות.

"אני מתעקש" משכתי בעדינות את ידיה עם ידי אליי כך שהינו קרובים מאוד אחד לשני ועטפתי את ידי סביב מותניה. הבטנו זה בזו מספר שניות עד שלבסוף קירבתי באטיות את פני לפנייה, נישקתי אותה ובל גם אותי אבל תוך זמן קצר מאוד היא היתנתקה מהנשיקה "מצטערת הארי, אני לא יכולה" היא פתחה את הדלת ויצאה מהשער ביתו של לואי ונוסעת משם במהירות.