I don't need your love - H.S

פרק 5

"יש כאן מישהו?" שאלתי השמים שחורים ואני באמצע פארק, לא יודעת איך הגעתי לכאן.

"מי זה?!" שמעתי צעדים מתקרבים חיפשתי את מקור הרעש עד שלפתע שמונח יד על כתפיי מאחורי.

"מזהה אותי?" נשמע קול מאחורי עמוק, פחדתי להיסתובב הייתי די בטוחה שזה הארי, הסתובבתי וזה היה הארי. הוא הוציא אולר מהתיק וחיכח אותו עם גרוני.

"שאלתי אותך אם את מזהה אותי!" הוא צעק ותקע את האולר בגרוני. צרחתי מהפחד אך לא הרגשתי שום כאב, ואז הבנתי...אני חולמת. חולמת על סיוט. התעוררתי מסיוט לא לפני ששמעתי את הארי אומר ''נתראה מחר..''.

"בל, בל" שמעתי מישהו קורא לי ופתחתי את עיניי וראיתי את זאק אחי הגדול מולי.
"מה זאק?" הייתי עייפה לא היה לי כוח לכלום.
"מה קרה, למה צעקת?" הוא פתח את עיניו, מבולבל ולא מבין מה קרה לי.
"סתם היה לי סיוט"
"את בטוחה שאת בסדר?"
"כן זאק לילה טוב, אני עייפה"
"לילה טוב" הוא סדר את הדלת של חדרי ואחרי מספר שניות נרדמתי.
_______________
הגעתי לבית ספר מותשת , מפחדת לראות את הארי.

דיברתי עם מייסי ולנה על הסיוט ומה שקרה בהודעות. והם אמרו שאין לי מה לדאוג כי הוא לא הגיע. מוזר. לא מתאים להארי לא לעמוד על המילה שלו. אבל במקרה שלי טוב שכך.

סיימתי את הלימודים ובאתי לצאת מהבית ספר עד שמישהו דחף אותי למקום נטוש בבית ספר.
הוא החל לנשק את צווארי. זה היה הארי.
"תעזוב אותי מה אתה חושב שאתה עושה?" צעקתי
"מנשק אותך" הוא הביט בי בעייניו הירוקות המהפנתות שלו, והמשיך בשלו.
"דיי הארי תפסיק, אני לא אוהבת את זה"
"אז מה את כן אוהבת" לא אותך זה בטוח
"כלום"
"בל, אני אוהב אותך"
"אז אל. אני לא צריכה את האהבה שלך, תשחרר אותי עכשיו " צעקתי את המילים האחרונות.
הוא הצמיד אותי יותר חזק לקיר מה שגרם לי לפלוט צעקה.
"אני יעזוב אותך עכשיו, אבל לא לתמיד , אני לא מוותר על האהבה שלנו, להתראות אהובתי" הוא עזב אותי ונעלם.

הייתה לי הרגשה שאני יפגוש אותו היום.
הגעתי לבית שלי לא מאמינה מה קרה היום עם הארי, אני זוכרת איך רעדתי מפחד שהוא היה מולי איך לא דחפתי אותו או למה לא ברחתי.

נכנסתי לחדרי, מוציאה גיטרה חשמלית, שמה אותה על תדר נמוך יחסית ומתחילה לנגן. אני אוהבת לנגן בגיטרה, הנגינה של הגיטרה מרגיעה אותי משום מה. אחר כך ניגנתי שירים יותר שקטים ורגועים, לא שמתי לב לשעה שהייתה כבר 00:30, הלכתי להתקלח והלכתי לישון, ראשי מוצף באירוע שקרה היום, עד שלבסוף נרדמתי.
______
"בלה" קול צפצפני קרא בשמי, הרגשתי נגיעות בכתפי מי לעזאזל קורא לי בשם המלא שלי!
הרמתי את ראשי ופתאום צץ ראשה של המורה שלי בהיסטוריה שלי.
"תחכי לי ליד החדר מורים" לקחתי את הטלפון שלי במהירות מהתיק בלי שהיא תראה ויצאתי מהכיתה. אחרי בערך חצי שעה קיבלתי הודעה. לא! בבקשה רק לא הוא!

מ: הארי
'בל אני רוצה לדבר איתך על משהו..ניפגש היום אצלי?' ראיתי את ההודעה ולא עניתי לו, אחרי חמש דקות נשלח עוד הודעה.

מ:הארי
'אני יודע שראית! תעני על השאלה' עדיין לא עניתי

מ:הארי
'חבל! אם את לא תעני לי אני יבוא אלייך בעצמי ושנינו יודעים שאת לא רוצה שזה יקרה.'

אל: הארי
'אתה אחר כך תעזוב אותי בשקט?' אני יעשה הכל בשביל שהוא יעזוב אותי בשקט. הכל.

מ:הארי
'אממ אוקי... ניפגש אצלי בשעה שבע.'

אל:הארי
אוקי.
_______

השעון מראה ארבע ועשרה, הגעתי לכתובת של הארי. הוא היה בחצר הקידמית של ביתו הוא הבחין בי, אך לפני כן הוא הסתכל במבט רצחני על משהו שהיה לצידו. יכול להיות שהחלום הוא בעצם מציאות? יכול להיות שיש לו אולר לצידו? לא בזבזתי שנייה אחת וברחתי מישם.

"חכי!" הארי רץ לכיווני, רצתי הכי מהר שיכולתי עד שהרגשתי יד מושכת אותי לאחור.

מטרה: 27 הצבעות
ו-14 תגובות
בנות בבקשה תגיבו יותר כל תגובה שלכן זה חיוך שלי :)