השחר עולה מעל הממלכה, אך נדמה כי אפילו האור העדין הזה לא מצליח לחדור אל הצללים העמוקים שבליבי. אני מתעוררת בידיעה שהנבואה עדיין מהדהדת בראשי, כמו הפסוק מתוך חלום שלא נגמר. אני פוסעת בזהירות בשביל מבקרים למפל, מקווה שהמים הצוננים מקישים מעט על מחשבותיי. אבל כשאני מתקרבת למים ומביטה בהשתקפות שלי, אני נתקפת צמרמורת – הדמות שנשקפת אלי אינה אני.
שמביטות נראות כמעט מוכרות, ובכל זאת זרות. אישה אחרת כאן, כמו רוח דקה שמתחבאת מאחורי עיניי, כמו זו חדשה כפתה עליי. אני מלטפת את פניי, מנסה משהו מוכר, למצוא שוב את עצמי. אבל המתכון המתפוררת עולה בי – אני כבר לא אותה אֵוולין שהייתי פעם. זו תחושת ניכור שאני חייבת ללמוד לקבל; לא רק זה השתנתה, אלא גם שמי. מעתה יקראו לי אבלין. שם חדש, שנראה זר על לשוני, אך זה השם שעליו אנצור את הסוד שלי. אֵ ולין, אולי, אני לא באמת קיימת, אלא אשליה שבראתי כדי להסתתר בממלכה.
אני מתלבשת בזריזות, כמעט כועסת על הצורך להסתיר את עצמי, אבל יודעת מהי הדרך היחידה לשרוד. אֵוולין נעלמה, ואני – אבלין – מופיעה במקומה, יועצת בממלכה שיכולה לשוטט בין הצללים שלא לעורר חשד. משימתי ברורה, אך מהדהד בי פחד עמוק – למצוא את הקאם, להדריך אותו, להפוך אותו לנביא שיוכל לרשת את המקומית. המשימה נראית פשוטה במילים, אך מרגישה בלתי אפשרית במציאות.
אני נכנסת לממלכה במוזרה של זרות. האנשים מחייכים אליי, קבל את פניי בחיוך כנה, אף אחד מהם אינו מבין מי אני באמת. כל הברכה שלה היא מוזרה של אכזבה - איך אפשר להיות מהמם ולוודא שאיש לא מכיר אותי? תחושת הביטחון שלי לא באמת נוגעת בי. אני חשה איך כל צעד בתוך הממלכה רק מעמיק את הסוד שלי, ובכל זאת יש כוח. הכוח להיות כאן, קרובה לקאם, בידיעה שאיש אינו יודע מי אני באמת.
אבל יש אחת ששמה לב. האישה הזו מביטה כאילו היא רואה מבעד לקליפות שלי כאילו היא חשה במשהו שנחבא בתוך נשמתי. מבטה חודרני ומעורר חשד, ואני יודעת לשמור על המרחק. כל פעם שעיניי פוגישות את מבטה, אני חשה את סודותיי נחשפים מולה כמו מילים לא נאמרות. הפחד ממנה צף בכל רגע מחדש כאילו, היא נושאת את התשובות שאני מנסה להסתיר.
אני עוברת בתוך אולם המלכות, ומבין הדמויות, נצנוץ עין של אישה עם כתר תופס את מבטי. זו ניקול. אני מזהה אותה מיד, אבל נדמה כאילו היא כבר לא הנסיכה שהכרתי. היא נראית בוגרת יותר, חזקה יותר, וכבר אינה עומדת בצלה של איש – היא המלכה. תחושת חרדה מחלחלת בי. אני יודעת עלי להיזהר. היא מתקדמת לעברי, עיניה חודרות את המעטה שאני עוטה, ואני מהססת רגע לפני שאני משפילה מבט, מנסה להסתיר את חששות.
"את מתאבלת?" היא שואלת בקול רך, אך מבטה חד אוקר. נדמה שהיא שואלת שאלה אחת ומסתירה בתוכה אחרת. חיוכה מתרחב, אך מבטה גורם לחשדני, מביט בי כמו מנסה לפענח סוד סמוי. "את יודעת," היא מוסיפה, קולה מעט מתוח, "את נראית כמו אֵולין."
YOU ARE READING
אהבת הנבואות
Historical Fiction*הושלם* הממלכה רודפת את אוולין, אישה צעירה. היא בוחרת לנטוש את חייה הישנים ולהתמודד עם עברה האפל: להרוג את נביאי הממלכה. חברתה הטובה לשעבר, ניקול, שהפכה למלכה אכזרית, מובילה את המצוד אחריה כדי להוציא אותה להורג. כעת, במנוסה, אוולין נלחמת על חייה, אך...
