אביב ~
לפניי כמה ימים חזרתי מאיטליה ועכשיו אני נמצאת בחדר שלי , מתלבשת לרגל מסיבת האירוסין שלי ושל אוראל.
טיאגו לא ענה להודעות שלי, ניסיתי כמה פעמים להתקשר ולהגיד לו עד כמה אני מצטערת שפגעתי בו.
אתמול אוראל נכנס לחדרי והביא לי את טבעת הנישואין.
היא הייתה גדולה ומרשימה , יהלום ענקי שאי אפשר לפספס.
טבעת נישואין של כל אישה חולמת שתקבל. אבל לא אני.
לטבעת הזאת אין משמעות בשבילי. אבל אם זה היה הגבר האיטלקי שהיה מביא לי את הטבעת הזאת או כל טבעת אחרת...
לא , אביב. תרחיקי אותו מהמחשבות שלך.
את צריכה להוציא אותו מהמחשבות שלך. אבל חלק בתוכי לא רצה שאשתחרר מהידיעה שהוא היה שלי גם אם זה לכמה ימים.
"את כל כך יפה." אמא שלי אומרת ונוגעת בכתף שלי בחיבה. ברגע שאבא שלי ידע שאני מקדימה את הטיסה הוא והקאפו הקדימו גם את האירוסין , כמה שפחות לחכות יותר טוב.
"אביב, אתם תהיו זוג מוצלח. יש לכם קשר טוב ואתם מכירים את אחד השני. ואת תהיי האישה של הקאפו , זה כבוד מאוד גדול לאביך." לא ידעתי מה להגיב, כי לא היה לי מה להגיד אז שתקתי.
"אני אקרא להודיה." אמא שלי יצאה מהחדר ואני הוצאתי נשיפת תסכול.
הלכתי לכיוון הטלפון שלי שהיה בטעינה ובדקתי אם קיבלתי הודעות חדשות. שום דבר חדש.
אני לא יודעת למה ציפיתי שהוא ישלח לי הודעה, אבל חלק בתוכי ממש רצה שהוא ישלח לי ויגיב לי על ההודעות האחרות , יגיד לי שהכל בסדר, שהוא מבין למה עשיתי את זה.
חשבתי שבאמת יש שם משהו , הגיוני לא?
הוא גוי אביב , את צריכה לזכור את זה גם.
דלת חדרי נפתחת והודיה נכנסת.
"את רוצה לדבר?" הודיה שואלת ומתיישבת על המיטה שלי.
הודיה , החברה החברה הכי טובה שלי.
שיער שחור ועיניים חומות , עורה לבן כמו בובת חרסינה.
"אני חייבת?" אני שואלת. "לא. אבל משהו מטריד אותך," הודיה מוסיפה. "או מישהו."
"זה אפשרי להתאהב במישהו שפגשת רק לפניי כמה ימים?" אני שואלת בשקט. "כן, קוראים לזה אהבת אמת. את צריכה לקרוא יותר אביב." אני דוחפת את הודיה קלות והיא צוחקת.
"אם זה ישפר את המצב רוח , מחר נעשה שעת יצירה." הודיה אומרת בחיוך תחמני.
"את תספרי לי על מה שעת היצירה?" אני שואלת. "לא. את תראי מחר , אני אדאג להכל כבר. אבל מה שאני כן צריכה ממך זה את השם המלא של הגבר שלך." 'הגבר שלך' , לעזאזל שזה יצא מהפה של הודיה זה הרגיש כאילו זה אמיתי וזה נכון.
אבל זה משהו שלא יכול לקרות, לא נועדנו להיות ביחד.
"עכשיו אנחנו צריכות לצאת כי כולם מחכים לך. אז איך אמא שלי הייתה מלמדת אותנו בעבר?" הודיה שואלת ומחזיקה את ידי. "תמיד תזייפי חיוך באירועים." אני אומרת בחיוך והודיה צוחקת ומוסיפה. "ואחר כך תברחי להשתכר איתי בחדר הסמוך."
YOU ARE READING
שקר מסוכן {3}
Romance{אין לקרוא כספר יחיד} {הספר השלישי בסדרה בית ספר למאפיונרים} {אני , אור הסופרת שלכן , לוקחת בעלות על טיאגו ועל הספר} היא תיירת , היא לא מכירה אותי. ויש בי גם את החלק שלא רצה שהיא תכיר את החלק המגעיל שבתוכי. נולדתי למשפחת המאפיה בין הכי חזקות , אבל ל...
