שליטת האש הבאה

ספר 1: הסכנה שבדרך___פרק 4:הרוח החדשה

הבוקר היה קריר, והעץ הגבוה שמול אוזי רעד בעדינות ברוח. היא ישבה על סלע רחב בחיקו של הר גבוה, במבנה מעגלי קטן שכולל כשפי אוויר נוספים. כמה מהם כבר ביצעו תרגילים מתקדמים, בעוד אחרים היו בדיוק כמוה – בתחילת הדרך.

היו ימים שהיא לא האמינה עד כמה הדרך הזו תהיה קשה. בניגוד ליסודות אחרים, לא ניתן ללמוד אוויר בעזרת כוח פיזי. זה היה משהו אחר – רוחני, חמקמק, שדרש שליטה עצמית מוחלטת ויכולת להבין את מהות הרוח. אם אוזי חשבה שתוכל ללמוד אותו כמו כל יתר היסודות, היא גילתה מהר מאוד שהיא טועה.

המאסטר שלה היה אדם בעל תווי פנים חדים, בגיל העמידה, עם שיער שחור דק שגלש עליו כמו צללים. הוא קרא לעצמו "טארו", והוא לא היה אדם קל להתמודד איתו.

"נחישות, אוזי," אמר טארו בקול רך, אך חד. "אוויר לא ניתן לשלוט בו בכוח. את צריכה להיות חלק ממנו. להרגיש אותו. לתת לו לעטוף אותך."

היא נאנחה. זה היה קשה יותר ממה שציפתה. אך כל מה שהייתה צריכה היה למצוא את השלווה הפנימית שתוביל אותה לשחרור. היא הסתכלה סביב וראתה את שאר התלמידים – כל אחד מהם בתהליך שלו.

אוזי קיבלה השראה משיחה עם אחד מהם לפני שבוע – ילד בשם הינג, שהגיע מממלכת האדמה, שבחר להאמין כי גם הוא יכול להיות כשף אוויר, אם רק יעבוד קשה מספיק.

בזמן שהיא ניסתה לחבר את נשימתה עם הרוח, היא הרגישה נגיעה עדינה בצד שלה. סוי.

הילדה שלחשה לה בעדינות: "היי, אוזי... את מצליחה?"

סוי, הילדה שעמדה לידה, הייתה ממש כמוה – חדשה בלימודי האוויר. אבל היה בה משהו שונה. המבט בעיניה היה חודר, כאילו היא לא רק תפסה את רוח העולם, אלא גם את רוח לבם של האנשים.

"היי," ענתה אוזי, מופתעת לגלות איך הצליחה להוציא את המילים מבלי להרגיש כאילו היא מתפרקת. "אני מנסה," אמרה בכנות. "אבל זה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי."

סוי חייכה בעדינות, והעיניים שלה נראו שקטות ומרגיעות. "התחלתי גם אני רק לפני כמה חודשים," היא אמרה, "אבל אני חושבת שכל פעם שאני נושמת... זה פשוט קורה לי. צריך להיות מאוד קשוב."

"אולי את צודקת," אמרה אוזי, פונה אל סוי. "אני חושבת שאני מנסה לשלוט בו יותר מדי. אולי אני צריכה לשחרר."

סוי לא אמרה דבר, רק חייכה ונשארה לצד אוזי. היא הבינה את ההתמודדות של חברתה, את הדילמה הפנימית שהיא חוותה.

במשך שעה נוספת הם המשיכו בתרגולים. במהלך הזמן, אוזי החלה להרגיש את הרוח מתרקמת מסביב לגופה. זה היה כאילו היא נוגעת בה, כמו חוטים דקים שמוליכים אותה אל מרכזו של איזשהו עולם אחר.

כשהתפנה הזמן, טארו פנה אליהם. "בשלב מסוים," אמר בקולו המרגיע, "תצליחו לא רק לשלוט ברוח – תתחילו להרגיש את הקיום שלה. ותבינו שהרוח היא חלק מכם בדיוק כמו שהיא חלק מהעולם."

אוזי הביטה אליו בעיניים מלאות הערצה. היא ידעה שהשיעור הזה היה רק התחלה, אבל היא לא יכלה שלא להרגיש כי משהו בתוכה השתנה. הרוח היתה שם, כל הזמן – והיה עליה רק ללמוד להקשיב לה.

סוי נעמדה לצידה. "את עשית את זה," היא אמרה בחיוך. "אני יודעת שאת מסוגלת."

לפתע אוזי הרגישה כמו הייתה חלק מהפאזל הזה. היא היתה כאן, בדיוק במקום שבו היא אמורה להיות. היא לא הייתה בטוחה מה יקרה בהמשך, אבל משהו בתוכה אמר לה שהרוח תוביל אותה לאן שצריך.

---