STRONG - Larry Stylinson

״שגרה רגילה״

צליל רם נשמע באוזניי ולקח לי זמן להבין שזה השעון המעורר. גיששתי עם ידי על השידה הקטנה שנמצאת סמוך למיטתי והכתי את הקופסא המצפצפת כמה פעמים עם אגרופי עד שלחצתי על המתג הנכון והצילצול פסק סוף סוף.

קמתי ממיטתי באנחה ארוכה ומיואשת ודישדשתי לעבר חדר המקלחת, שם, צחצחתי את שיניי, שטפתי את פניי והעברתי מסרק בשיערי המתולתל והארוך. חזרתי לחדרי והתלבשתי, לקחתי את תיקי ממרגלות המיטה וירדתי למטה. לקחתי תפוח מהקערה במטבח כשרצועת התיק על כתף אחת שלי ויצאתי מביתי לכיוון בית הספר.

כשהגעתי לבית הספר הלכתי ללוקר שלי והוצאתי משם חולצה. בדרך, המכונית של לואי נסעה מהר, כמו תמיד ועברה בתוך שלולית בוץ והמים נתזו עליי. הלכתי לשירותי הבנים ושם החלפתי את חולצתי המלוכלכת באחת נקייה. לקחתי את תיקי מרצפת תא השירותים, פתחתי את הדלת ויצאתי מהשירותים.

הלכתי לכיוון כיתתי בראש מושפל כשידי לופתת את רצועת התיק שתלויה על כתפי. לאחר כמה דקות של הליכה מרובה שבה ילדים לועגים לי, הוטחתי בלוקרים הכחולים והחלודים של בית הספר. מלפני נגלה לואי והחברים שלו - הבריונים שלי.

לואי דחף אותי על הרצפה ובעט בבטני, יכולתי לדעת שיותר מאוחר האזור יתמלא בחבורות סגולות וכחולות. ליאם בעט בי וכך גם זאין. ״מה אתה עוד עושה בחיים, פאגוט?,״ לואי ירק, באיזשהו מקום זה כאב לי מה שאמר.

אני לא הומו. ״למה שלא תתאבד כבר? אתה ממילא לא חשוב לאף אחד,״ ליאם צחק ברשעות. תלמידים החלו להתאסף סביבנו ולעודד אותם, זאין היה הבא בתור לדבר אליי ברשעות וללעוג לי, ״תמות כבר, פאגוט! אנשים כמוך לא צריכים לחיות,״ ולואי הוסיף בעיטה ולפני שעזב הוא אמר, ״אין לך זכות קיום, פאגוט.״

קמתי באיטיות ונשענתי עם גבי על הלוקרים, היו תלמידים שצחקו, היו כאלה שהתעלמו והיו כאלה שפשוט לעגו לי, אבל לא היו כאלה שעזרו לי. לאחר כמה זמן, נייל הגיע, נייל הוא חברי הטוב ביותר וגם היחיד בגיהינום הזה...

נייל הוביל אותי לשירותים כשגופי נתלה עליו והוא סוחב אותי. הוא אמר לי להתיישב על השיש וכך עשיתי, ״אתה מתכוון לספר לי מה קרה?,״ שאל בזמן שהעביר נייר רטוב על האף המדמם שלי וניגב ממנו את הדם, הנדתי בראשי לשלילה.

נייל נאנח, ״מה קורה איתך, הארי?,״ שאל, יותר את עצמו. ״למה אתה לא מגן על עצמך?״, ״אני לא יודע איך.״ ״טוב, תן לי לחשוב על משהו,״ נייל מלמל ונראה חושב ואז קפץ במקומו, ״אני יודע! אנחנו נלך למסיבת הבריכה של לואי ונראה לו איזה גבר אתה!״.

נייל קרא בהתלהבות והניף את ידיו באוויר כשהוא צווח, ״זה רעיון אדיר! אתה חייב להסכים!,״ הנדתי בראשי, ״אני לא הולך למסיבת הבריכה הזו,״ קבעתי, ובדיוק בזמן היה צלצול שחסך ממני התווכחות מיותרת עם נייל שהיה ברור שאפסיד בה.

היום עבר. לא נתקלתי בלואי, ליאם או זאין כל היום, וטוב שכך. היה לי קצת זמן לעצמי בלי הצקות ומכות. עכשיו, אני ונייל הולכים למכוניתו ורואים את לואי עומד שם. יותר נכון, נשען על המכונית של נייל בנוחות וזה לא נראה כאילו זה אכפת לנייל.

התקרבנו אליו והוא חייך חיוך ממתיק סוד, ״אז, הארי, נייל, אני מזמין אתכם למסיבת הבריכה שלי היום בשמונה. תהיו שם,״ הוא יותר דרש מאיתנו את זה והלך, מותיר אותי ואת נייל פעורי פה.