STRONG - Larry Stylinson

״מאזינים לפגישה״

״הארי, אני צריכה ללכת. אתה תסתדר לבד?,״ ג׳מה צעקה מבעד לדלת חדרי. ״כן!,״ צעקתי בחזרה. התהפכתי במיטתי הצידה וגופי הכה בחוזקה בקרקע הקשה. גנחתי בכאב וקמתי מהרצפה, מתיישב בפיסוק כשגבי נתמך במיטה ושיערי מבולגן. ״והנה הלכה שנת הצהריים שלי,״ מלמלתי בסרקזם ושפשפתי את עיני, שומע את הדלת הראשית נטרקת ומניח כי ג׳מה הלכה לפגישה שלה עם לואי.

לואי. מבט חולמני עלה על פני ודמיינתי את לואי, יושב ליידי ומחבק אותי בזרעותיו השריריות ולוחש מילים מלוכלכות לאוזני בקולו המושלם. אני מנער את ראשי, לא חשבתי על זה הרגע! בבהלה אני קם מן הרצפה והולך לשטוף פנים. אני פשוט עייף, כן, אני עייף. בעודי חוזר על המשפט הזה בראשי, מנסה לשכנע את עצמי שזה נכון, יורד למטה להכין שוקו קר.

גשם מקיש על החלונות וטריקה בדלת נשמעת כשברק הופיע, מאיר את הבית בהבזק אור מהיר בכחול. לרגע זה נראה לי כמו סרט אימה, ולכן ליבי האיץ במהירות והלכתי לפתוח את הדלת. שם עמד ראיין בג׳קט ספוג ונוטף מים. ״הו, בוא תיכנס. אתה תצטנן לי בסוף,״ מלמלתי בלחש, בתקווה שראיין שמע. אני לא יודע אם אני אוהב את ראיין, אך בהחלט יש לי כמה רגשות אליו.

הובלתי אותו לספה מיד לאחר שהגשתי לו מגבת ואת השוקו החם שלגמתי ממנו רק פעם אחת. ״טוב, אז תתלבש,״ ראיין אמר. הסתכלתי עליו בבלבול. ״למה? קור אימים בחוץ!,״ קולי הולך וגובר לצעקה מבוהלת והוא מגחך, ״לא טיפשון, אנחנו יוצאים לדייט.״. עיניי נפערות בתדהמה, ״ד-דייט? כאילו, בשביל לרגל אחרי ג׳-ג׳מה ו... לו-לואי?,״ אני מוודא, חלק בי מקווה כי זו לא הסיבה.

״גם, אבל גם מהסיבה שאני רוצה לצאת איתך לדייט,״ הכנות בקולו של ראיין כל כך מפתיעה אותי, עד שאני קופץ עליו בחיבוק מוחץ ומפתיע את שנינו בכך שאני לוחץ את שפתי ללחיו ומשתהה שם. כשאני מתרחק, דמי עולה לפניי ואני משפיל את ראשי. ״אני מצטער ראיין, אנ-אני לא התכוונתי ל-,״ ראיין קוטע את המילמולים הלא ברורים שלי, ״זה בסדר, לאב. באמת,״ אני מרים אליו את פני, מבחין כי הוא מסתכל עלי באהבה וברוך. אני מחייך אליך חיוך קטן, שהוא מנקר בעזרת שפתיו המלאות והוורודות.

-

אנחנו נכנסים יד ביד למסעדה המפוארת, מקום טיפוסי ללואי להזמין בו דייט. למרות שאני קצת דואג לג׳מה. ראיין משך אותי לשולחן הסגלגל (עגול) שמשני צידיו הונחו שני כיסאות מפוארים מידי, יחסית לכיסא. הוא הזיז את הכיסא שלי ואני התיישבתי בו, תוהה מה קרה לראיין הכועס והישן. ברגע שהתיישב מולי, שאלתי את השאלה שהציקה לי זמן כה רב, ״מה הולך עם ראיין הישן? מה קרה לו?,״ אני נשען קדימה.

ראיין נחנק מרוקו, לגמרי מופתע מהשאלה. ״מה-מה קרה ל-לו?,״ ראיין מגמגם בלחץ, ״זו עוד התערבות, נכון? אתה לא באמת אוהב אותי!,״ אני נלחם בדמעותיי, שומר על קולי נמוך אך גוון קולי כועס. ״לא, למה שתחשוב כך? אני באמת אוהב אותך, הארי!,״ הוא צעק בלחישה, זיעה מצטברת על מצחו. הוא לחוץ. ״כן, בטח. אתה יודע מה? אפילו שאנחנו לא ביחד, אני נפרד ממך,״ אני קם ממקומי בדרמטיות ויוצא.