STRONG - Larry Stylinson

״אני אוהב את לואי.״.

״אני אוהב את לואי.״.

ג׳מה פוערת את פיה, הכל נעשה לאט, אני מרגיש כאילו הזמן עוצר מלכת. ״א-את לו-לואי?,״ ג׳מה שואלת בהלם, אני מהנהן ומשפיל מבט. ״לפני שתגידי לי עד כמה אני מטומטם שאני אוהב את-,״ ג׳מה קוטעת את המלמולים שלי, ״זה נהדר! כלומר, אני שמחה לשמוע. למרות שזה קצת מבאס שאתה לא אוהב את ראיין והכל.,״ היא מסיימת בגלגול עיניים.

אני מסתכל עליה פעור פה, ״אז את לא חושבת שאני מטומטם?,״ אני שואל, מרים גבה. היא מגחכת, ״ברור שלא, האז, למה שאחשוב ככה?,״ ג׳מה קמה לעמידה, מיישרת את הג׳ינס שלה והולכת לכיוון הדלת, נועלת נעליים ופותחת אותה. ״ביי, קטנצ׳יק,״ היא קוראת לפני שיוצאת וסוגרת את הדלת.

אני עולה לחדרי, נשכב על המיטה ולוקח את הפלאפון בין ידי, רואה שראיין התקשר אלי; אני מתקשר בחזרה. לאחר שלושה צלצולים, קולו בוקע מהרמקול הקטן שבפלאפון. ״הלו?,״ אני מנסה לארגן את מה שאומר לו, אני לא אפרד ממנו בטלפון, או בכללי. אני לא סומך מספיק על לואי. ״הי, ראיין? יש מצב שאתה בא אלי?,״ אני שואל.

אני לא יכול להסתיר ממנו שנישקתי את לואי, או שאני מרגיש ללואי יותר משאני מרגיש אליו. ״בטח, ברור! כל מה שתרצה, לאב,״ וכאן רגשות האשמה שלי מתחילים להיבנות. ״ב-ביי,״ אני לוחש, מנתק מיד אחרי זה ולא שומע את מה שאמר אחריי, אם אמר. ״הארי? אתה כאן?,״ ראיין צועק, אני משער שהוא כבר הגיע. עברה בערך רבע שעה מהשיחה הקצרה שלנו.

״אני למעלה!,״ אני צועק בחזרה, צעדיו של ראיין נשמעים במסדרון ולאחר מכן הוא פותח את הדלת. ״היי, לאב,״ הוא אומר, מתקדם למיטה ואני מתיישב, הוא ליידי. ״רצית להגיד לי משהו?,״ הוא שואל, אני מסתכל בעיניו; רואה את העצב מתגבש לו שם ומרגיש צביטה בלב. ״אני אגש ישר לעניין, ראיי, אני כן מרגיש אליך משהו.,״ אני מתחיל, ראיין שולח לי חיוך שבור ונוגה.

״אבל אני ל-לא חושב ש... שזה יותר מחבר טוב,״ אני מסיים, הרגשות על פניו של ראיין חולפים במהירות; כעס, עצב, קינאה, שבירה, אהבה. ״אני באמת מצטער, ראיין! אני ממש ממש-,״ ראיין הצמיד את שפתינו, אני נשאר קפוא למשך שניות, אך מיד מזיז את שפתיי כנגד שלו. לשונו החמימה נכנסת לפי ואני מאפשר לה, הוא סוקר כל חלק בפי.

הלשון שלו מחליקה על שלי, אני מחליק את שלי על שלו ושפתינו נעות אחת כנגד השנייה בתיאום מושלם. ידי עולה לעורף שלו וידו במותניי, הוא נשען קדימה וגורם לגבי לפגוש במזרן. הוא מעמיק את הנשיקה, במקום אהבה נכנסת לנשיקה גם תשוקה וכעס, הנשיקה הופכת חייתית יותר. ״ר-ראיין!,״ אני מגמגם, מתקשה להוציא יותר ממילה מפי מאחר והוא ממשיך להניע את שפתיו.

״תשחרר!,״ אני אומר, קולי מתגבש לצעקה. ראיין קם ממני ומחייך בממזריות, ״אני מניח שזו הייתה הנשיקה האחרונה שלנו,״ הוא אומר. ״אלא אם אני מנשק יותר טוב מלואי,״ הוא יורק את שמו של לואי בסלידה ברורה. ״זו הייתה האחרונה, ראיין,״ אני יורק, הוא קם על רגליו ומסדר את בגדיו ושיערו. ״אז לא מצאת אותי טוב יותר מהזין הזה?,״ הוא נוהם, הוא רוצה שאשווה בינו לבין לואי? אני לא הולך לעשות את זה.

״ראיין, זה לא משהו נגדך, או שכן. אבל אני לא הולך להשוות אותך ללואי. עכשיו, תלך.,״ אני אומר, מצביע על דלת חדרי והוא נוחר, ״פראייר, אתה תראה עד כמה גרוע אני יכול להיות; אני אגרום לך לסבול, לרצות למות! ואף אחד לא יהיה שם בשבילך,״ ובמילים אלו, הוא טורק את דלת חדרי ואני נופל אחורנית על המיטה. אני מקווה שלא טעיתי בכך ש׳זרקתי׳ את ראיין עכשיו.

•••

אליה העלתה פאנפיק על לארי. אז למה אתן מחכות? קדימה לקרוא!(; הו ואני דיי מרגישה מוזר שאתן לא שמתן לב לרמזים של לארי. אוהבתכלכך תרגישו חופשי להגייבב ותגיבווו!! הא ועוד משהו קטנטני, אני רוצה לעלות פאנפיק שתירגמתי על לארי, לעלות? יהיה שווה? יהיו קוראים? סורייי ככ על החפירה😂

[הצבעות] - 38