מראה עשוייה קוצים

עין אחת שונה

במורד השביל צעדיו של איתן היו הרחש היחיד חוץ מקול הציפורים ונשיבת הרוח,בכל מקרה הרחש היחיד שאיתן הקשיב לו בהתעלמות כמעט מוחלטת ממה שקרה מסביב.עדיין אפשר היה לזהות את הסימן על העץ במורד הרחבה שלב נחרט עליו ובתוכו שני שמות ונראה כי היה כך מעולם.
מאחוריו שמע דלת נטרקת,זו הייתה דלת המכונית שהביאה אותו למקום הזה.
את פניו בירכה שרה ,מנהלת המקום,היא הייתה אישה בגיל מאוחר למדי,בעלת שיער קצר ותווי פנים נחמדים ששיקפו את האישיות שלה.
"חדר 6, בית 3" אמרה בקלילות, איתן חייך אליה ופסע בצעדים שלווים אל עבר בית אפור וגדול עם הכיתוב "3"

כשנכנס איתן לחדר ששובץ אליו וראה את התיק על המיטה ליד החלון ידע כי אינו האדם הראשון אשר נכנס לחדר ההוא.

אגב החדר אם שאלתם את עצמכם ,היה לא גדול מדי, צבוע כחול בהיר ובעל שלוש מיטות בדיוק,היה בו שולחן ומספר כיסאות כמספר הממוצע של האנשים המשובצים בחדרי הבית.
או סליחה ,שכחתי מכם מעט.אז איפה הייתי?.....
אהה כן,

כאשר דפיקת הדלת היחידה הרעידה את האוויר ,נכנס נער לחדר. הוא נראה כבן 14 שיערו היה מתולתל וג'ינג׳י כהה מאוד, "היי,איך קוראים'ך?" שאל הילד, "איתן", ענה לו כמעט מיד.
"מ'תה כזה רציני? אתה צריך להשתחרר טיפה, אתה מבין על מה אני מדבר?" טפח הנער על כתפו של איתן ועבר באופן כמעט מידי לפריקת המזוודה שלו שמחצית תכולתה הייתה מורכבת מביסלי,במבה,דוריטוס וכל מיני חטיפים ודברי מאכל אחרים שכנראה החברות שלהם יכולות לתבוע את מי שמשתמש בהם בסיפורים שלהם לצרכים כאלה,אופס...

"בכל מקרה אני לירון"אמר.

או,אגב כאן ראוי לציין שאיתן היה נער בן ארבע עשר ושבעה חודשים,שתי עיניים בגוון חום ושיער שמשום מה אף אחד לא הצליח לקבוע בבירור מה הצבע המדוייק שלו. הוא היה בגובה יחסית ממוצע לגילו,ובעל מבנה גוף יחסית גם די ממוצע.
בכל מקרה,בואו נמשיך בסיפור.

כעבור דקות אחדות מאז שעצרתי את הסיפור ונתתי לשיחה בין השניים להמשיך בלי שידעתם מזה נכנס אל החדר ילד, בעל התיק המסתורי כנראה.
"היי" אמר הילד "אני יוני".

סליחה שאני קוטע עוד פעם את הסיפור אבל אני די חייב לציין במקום הזה שיוני, הילד שנכנס לחדר, לא נראה כבן יותר משמונה שנים. הוא היה נמוך ובעל תווי פנים ילדותיים למדי.אז .... חזרה לסיפור

לאחר שיחת חולין קלה שגם עליה דילגתי דפק על הדלת אדם בוגר, מדריך כנראה.
"כולם לרחבה המרכזית" ,אמר בקול סמכותי.
וכן כעבור לא יותר מדקה אף אדם מן אלה שהשתתפו בסיפור עד עכשיו לא נותר בחדר 6.

*****

כאשר איתן וחבריו,יוני ולירון הגיעו אל הרחבה, הם ראו שהיא מלאה עד אפס מקום בילדים ונערים בעלי גילאים שונים אשר פיטפטו בינם לבין עצמם באופן בלתי פוסק.
כאשר התאספו כולם באיזור הקבוע, עלתה שרה במשקפי קריאה ועם דף מקומט מעט בידה השמאלית אל הבמה והתחילה לדבר.
"היום הוא יום מיוחד,כמו שרובכם בוודאי יודעים זהו המחזור העשרים של המחנה.כאן,במקום הזה ממש לפני כ 19 שנה " המשיכה שרה את דבריה בעוד שהילדים הפסיקו להקשיב כבר בתחילת הנאום.
"וכעת הנני רוצה להציג בפניכם את המדריכים שלכם "
אלון היה אדם בוגר בסביבות גיל העשרים לחייו. הוא היה שזוף עם שיער קלוע בראסטות אשר נעו מעט מנשיבת הרוח. זהו גם היה אם אתם עדיין זוכרים, אותו מדריך אשר קרא לחברי חדר 6 להגיע לרחבה.

מיכל הייתה נערה בסביבות גיל ה 17. היה לה שיער אדמדם והיא חבשה לעיניה משקפיי שמש אשר הסתירו זיק של מרירות מתוך האישונים שלה במבט מאיים.

בעוד שהמשיכה שרה לדבר סרק איתן את הקהל היושב מסביבו .
רוב הילדים היו מוכרים לו מהשנה שעברה ,חלקם לא.
אך כעבור זמן לא ארוך שבתה את עיניו של איתן נערה בעלת שיער שאטני בהיר ופנים יפות.
טוב,חשב איתן לעצמו ,אז כנראה שכן תהיה לי הקיץ מטרה מסויימת.
כאשר הציגה שרה את תומר, נער ממוצע בעל המראה הכי רגיל שתוכלו לדמיין,שיער בלונדיני שלא מושך תשומת לב מיוחדת,גובה וצבע עור ממוצע .הוא היה אחד האנשים שלא היית אפילו שם לב אליהם ברחוב.

בכל מקרה,...גובה וצבע עור ממוצע, חוץ מפרט אחד ,עיניו היו בצבעים שונים.העיניים שלו נעו,שתיהם ,בקצב מתואם,מה ששל את האפשרות שאחת מעיניו עשוייה זכוכית.

טוב אז חזרה לסיפור.כשהציגה שרה את תומר,תחושת דה-ז׳ה-וו ניכרה על פניו של איתן. הוא היה די בטוח שלא פגש אותו מעולם,הוא היה זוכר את העיניים האלה ובכל זאת...

בעוד המנהלת ממשיכה את דיבוריה כאב ראשו של איתן עד אימים. הדבר היה הגיוני בהתאם לכך שזה חודש יוני עכשיו,וכמעט שלא שתה מים ביום ההוא או חבש כובע,מה שכנראה הייתה טעות.

אהה נכון שכחתי לספר לכם,איתן,הגיבור של הספר בינתיים ,סובל מהיסטוריה לא קצרה של מכות שמש וחום.כמו שאמרתי לא לחבוש כובע בזמן חם כזה עבור איתן,הייתה בהחלט טעות.

מראה עינייו של איתן שידר לו מסך שחור.
כאשר פקח איתן את עיניו, גילה איתן שהוא נמצא במרפאת המחנה .הרבה ילדים ונערים הקיפו אותו במלמולים של "אתה בסדר?" ו"הוא סופסוף התעורר".בין הקהל שכנראה לא היה לו משהו טוב יותר לעשות באותו הזמן עבר אלון,ההוא עם הראסטות, זוכרים? "אתה בסדר?" שאל "התעלפת".