מראה עשוייה קוצים

חלום

אוקיי, אני רץ ישר לתוך להב של פרופלור מסתובב, חשב איתן לעצמו, לפחות זה לא יכול להיות גרוע יותר.
בום.
"אני והפה הגדול שלי" חרק איתן מבין שיניו בעוד שורת פיצוצים רודפת את מסלולו, בשלב הזה איתן אפילו לא ידע עם לצחוק או לבכות.
הממםם.. בואו נחשוב.. לצחוק... או לבכות....
אאההה כן!, לרוץ!!.

אוקיי, פה אני אשים אתכם במצב של דילמה;
עוקבים אחריך פיצוצים ואם לא תברח הם יגיעו תוך פחות מדקה, מה תעשה? זה דיי פשוט האמת, תרוץ.
עכשיו, בואו נגיד שנוסיף לעסק הזה גם להב מסתובב ממש כמאה מטרים מהפרצוף שלך בכיוון שאליו תרוץ בכדי לברוח מהפיצוצים.
מה תעשה אז?
בסדר, נראלי שהנקודה הובנה.

כאשרהגיע איתן לסף מסלולו, הוא היה במרחק של כחמישה מטרים מהדבר המסתובב הזה שאיים לקרוע את פרצופו של כל העובר דרכו.
"ת'אמת הדבר הזה יקרע הרבה יותר מהפרצוף שלך", הדהד קולו של לירון במחשבתו של איתן. "זה לא ממש עוזר לי, אין לך משהו יותר שימושי להגיד?".
מטר מהפרופלור הענקי הזה, לא נשאר הרבה זמן עד שהפיצוצים יגיעו אליו, איתן כבר לא יכל לעצור, הוא ידע למה הוא נכנס כשהתחיל עם כל הדבר הזה.

(למען האמת,....... לא כלכך.)

רק עוד קצת..., שיערו השחור של איתן התנופף מהרוח החזקה שבאה משני הכיוונים.
רגע, משני הכיוונים? איתן סיבב את ראשו בחדות לאחור, הוא הרגיש הדף מסויים אבל לא ראה שום סימן לפיצוץ שהתרחש שם. ביום רגיל הוא אולי היה מפנה בעבור זה מספר דקות ומברר את העניין אבל כרגע היו לאיתן דברים טיפה חשובים יותר לעשות.
הוא פנה אל עבר להב המתכת המסתובב במהירות שאפשרלהפיק רק מאוגר מצוייר בתוך הגלגל המוזר הזה שלהם.
"זה עכשיו, או אף פעם"מלמל איתן בעודו מסתכל על הפרופלור.
הוא קפץ.

______________________________________________
טב, זה היה פרק קצר, חיוני להמשך העלילה בשלבים היותר מתקדמים שלה.

הרבה אנשים שואלים ומעירים לי בנושא החלקים שלא קשורים כלכך בסיפור שמתארים דברים, אני רוצה לומר לכן שזה לא טעות שנובעת מחוסר ניסיון או משהו, אני מנסה להכניס את דמות המספר לתוך הסיפור בצורה שבה הוא אינו דמות שלוקחת חלק מהעלילה אלא רואה את הסיפור מהצד ומשקפת כיצד זה נראה גם מעיני הדמויות וגם מעיני הקורא.

הפרק הבא יהיה באורך נורמאלי, אולי קצת יותר כדי לפצות על הפרק הקצר הזה.

אשמח לקבל תגובות ^_^