פרק4

83 8 0
                                    

זה לא יכולה להיות אני מדמיינת .
אמנדה תתיפקסי לכי לבית תישתי תכדורי ברזל שלך ותלכי לישון הכל בסדר .
הרמזור היתחלף וטסתי לביתי .
לאחר המקרה לא ראיתי את פאץ ' כאילו האדמה בלעה אותו
אבל זה לא הזיז לי נכון?.

ניכנסתי לביתי בשקט כדאי לא להעיר את מרדית ' העוזרת .
עליתי לחדרי בזריזות רגליים לקחתי הלבשה תחתונה וחולצה שגדולה עלי במשהוא כמו ארבע מידות .
היא הייתה שייכת לבן של מרדית '
אדם .הוא היה נחמד אבל לא הטעם שלי .
אני לא נערה קטנונית פשוט יש לי טעם ספציפי .
עניים שחורות שיער שחור, קעקועים כמו פאץ' מה לעזאזל ?!
השוותי את נסיך החלומות שלי לפאץ '.
הברחתי את המחשבות לראשי וניכנסתי למקלחת מהירה .
היתלבשתי והלכתי לחדר האוכל הנמצא ממש ליד חדרי אז אני לא צריכה לפחד ש מרדית ' תיתפוס אותי על חם.
הגעתי למטבח תוך כמה דקות ולקחתי פרוסת לחם חום , גבינה לבנה דלת שומן ,כוס ומילאתי בתוכה מיץ תפוזים קריר וטרי .
כמו שאני אוהבת .
לקחתי מגש קטן שמתי את האוכל והסכום על המגש ורצתי לחדרי .
נעלתי את הדלת והדלקתי טלוויזיה .
העברתי לערוץ הרכילות והתחלתי לאכול
****
קמתי עם כאב גב רציני לא הבנתי כל כך איפה אני עד שפלשבקים חדרו למוחי של כל מה שקרה היום .
דמעות ניכרו בעייני כנשיזכרתי כשפאץ' קרא לי אמה .
אך לא אני לא בוכה !
הרמתי את המגש יחד עם השאריות ולקחתי את הכל למטבח .
ניכנסתי שוב לחדר כיביתי את הטלוויזיה לבשתי ביגדי ספורט הבאתי את האייפון והאוזניות נעלי הספורט שלי וירדתי למטה לריצה קלה .
מה יזיק להיכנס לכושר?
***
התחלתי לרוץ עוד ועוד עד שהרגשתי שריאותי מתרוקנות מאוויר.
התחלתי לחזור הביתה .
באמצע הדרך ראיתי דמות מוכרת בזווית עייני פאץ '
הוא היתנשק עם בלונדינית אנורקסית .
ואני ? עמדתי שם כמו בול עץ
פאץ' כנראה שם לב אלי והוא הקים את הבלונדינית מרגליו ונעמד רק עכשיו שמתי לב כמה הוא גבוה
אומנם אני מזמן עברתי את המטר שיבעים אך הוא גבוה ממש .
"אמנדה" איך שהשם שלי היתגלגל על לשונו הייתי מוכנה לישמוע אותו אומר את שמי כל היום .
"פאץ '" בצורה מזלזלת והמשכתי בריצה חזרה הביתה .
כשהגעתי לבייתי הבחנתי בכך שיושבים שתי שוטרים בסלון ואבי וחברתו עם פנים מודאגות.
"הכל בסדר?" אני שואלת ומסיחה את צומת ליבם במהירות
"אמנדה" אבי אומר בקול נינוח .
הוא קם במהירות ורץ לחבק אותי .
"אבא הכל בסדר?" שאלתי כשלא הבנתי את משמעות החיבוק שלו
"אמנדה כל כך הפחדת אותנו אמרו לנו שאת נעדרת מבית הספר"
ניזכרתי שוב במה שקרה בבית הספר אך הפעם לא עצרתי את הדמעות..
היי אני יודעת שלא העלתי פרק מיליון שנה פשוט יש לחץ וחופש אז יש לי עוד דברים על הראש סליחה.
עכשיו אני מבקשת אולי מישהיא מהקוראות המדהימות יכולה לפרסם את הסיפור שלי ?
בבקשה

Dont forget meWhere stories live. Discover now