פערתי את עיניי למשמע דבריו "אתה רציני?" שאלתי עם תקווה קטנה בליבי שזה סתם שקר בכדי להלחיץ אותי יותר "לא, הכל אמת" אמר וולאד והתיישר, מתרחק ממני מעט ולא ידעתי היכן לקבור את עצמי. לא רק שהפכתי לערפדית ולא אראה אף אדם שאני מכירה יותר לעולם ותקועה כאן לנצח יחד איתם אז עכשיו אני גם קשורה דם לדם, גורל לגורל עם היורש לקהילה הארורה של הערפדים. הרגשתי סחרחורות כבדות ואת ראשי פועם אך נזכרתי במהרה שליבי אינו פועם יותר. הלכתי למראה שוב ופתחתי את פי, רואה את ניביי הלבנים והמשוננים "מה עוד יש לך לספר לי?" שאלתי, עדיף עכשיו מאשר לעולם לא. "זה שאני הפכתי אותך לערפדית הופך אותך לאחת מהערפדים החזקים בעולם אוטומטית" השיב ונאנחתי בכבדות ויאוש, לא מספיק זה על הראש שלי אני מתחילה לחוש רעב, לא רעב רגיל לאכול, תחושת רעב מוזרה. העברתי את לשוני על שפתיי היבשות בלחץ ותפסתי בראשי שהמשיך להסתחרר, זהו, אין לי תקווה יותר. הרגשתי את ידו של וולאד על כתפי והרמתי את מבטי אליו בחוסר אונים "רק עכשיו נהפכת, הגוף שלך רעב לשם ו...אני לא חושב שאת בנויה להרג ממש" אמר והוא צודק, הוא הרים את ידו השנייה אל פיו ונעץ את ניביו בבשרו, נותן לדם אדום עז לטפטף אל הרצפה ומושיט את מפרק ידו אליי "קדימה" אמר וולאד והנדתי בראשי "איכס, לא" אמרתי בפירוש והוא פלט ציחקוק וחיוכו מלא דם "כבר שתית ממני ולא נגעלת, קדימה" האיץ בי ונזכרתי בפלאשים איך הוא רוקן אותי ומילא אותי מדמו, נתן לי לשתות את דמו. חשתי גועל זורם בגופי ולקחתי את ידו בכוח לפני שירפה, נועצת את ניביי בחורים שכבר היו קיימים ומתחילה לשתות, שומעת הפעם מהצד השני את קולות השאיבה. מוזר לי לפתע להיות בצד שאינו הקורבן לשאיבה הזו והרמתי את מבטי אליו, רואה את חיוכו ומבטו המרוצים מן המצב. התנתקתי מידו כשהרגשתי שגופי מילא את צורכו והתיישרתי ללא כאבים כמו ממקודם, היה לזה טעם של שוקולד וורדים וחשה בדם נוזל מפי אל צווארי, מלקקת את פי האדמדם ולא מפסיקה לנעוץ בו את מבטי הזועם "לא גרוע כלכך נכון?" שאל והנדתי בראשי, אם אני כבר מפלצת, אני צריכה להשלים עם זה כמה שיותר מהר. וולאד הטה את ראשי לאחר מעורפי, רוכן לעברי ומעביר את לשונו הארוכה והאדומה על שביל הדם שנזל מפי קודם, כאילו כל טיפה חשובה. הרגשתי נבוכה מן המצב אפילו שזה היה מצב גועלי ודחפתי אותו מחזהו לאחור ומסיטה מבט. "אז מה עכשיו?" שאלתי "יש חגיגה" השיב וולאד ולקח את ידי, גורר אותי מן החדר למטה, היכן שהיה הטקס ומוזיקה רועמת נשמעה, משקאות מכל הסוגים ואוכל. אפילו שאינם זקוקים לכל דבר מזה, לא באמת מרגישים בטעמים של זה, הם עדיין מתנהגים כמו בני אדם. כאשר אלכסנדרה ולין ראו אותי הן ישר רצו אליי במהירות, מהירות על טבעית מקצה החדר אליי. "אמרתי לך שהיא תיהיה ערפדית סקסית לין" הוכיחה את עצמה אלכסנדרה. היא לבשה שמלה צמודה אדומה ולשפתייה גם אודם אדום כמעט כמו שיערה, שמלתה בהחלט הבליטה חלקים שצריך לעומת לין שהייתה אפלה בשחור ומהפנטת ביופייה הייחודי, שיערי הפחמי בקוקו גבוה וחלק "מתאימה ליורש" פלטה לין בנימה עוקצנית ושילבה את ידייה על חזה בחיוך מלא ניבים, היא לא נראתה ערפדית נורמלית כמו השאר- עד כמה שאפשר לקרוא ללהיות ערפד נורמלי. "תודה,תודה, כעת תנו לי לרקוד עם היצירת מופת שלי" התערב וולאד ופינה את דרכנו אל הרחבה של הטירה כשהשיר הקצבי התחלף בשיר רגוע. יצירת מופת? חצוף! אני לא דף לציור, אני בן אדם.. לפחות הייתי כזו, הייתי מאושרת עד שהם הרסו את חיי. "עוד פעם אחת תקרא לי יצירת מופת אני אוריד את הראש היפה שלך" אמרתי לפתע בכעס, מפתיעה את עצמי במשפט שהוצאתי מפי, שליבי הצליח לאגור כלכך הרבה אומץ. לפי הבעת פניו הוא גם כן היה מופתע אך לאחר מכן התחיל לצחוק "מצטער עלמתי" אמר והציע את ידו לריקוד, לוקחת אותה בלית ברירה ובזמן הזה כבר הספיק הממזר להניח את ידו על גבי התחתון. "תיכננתם את כל זה נכון?" שאלתי אך הוא שתק "נכון!?" הרמתי את טון קולי, הייתי מיואשת וכועסת כלכך שלא שמתי לב כבר שאיני מעזה כעת לשתוק לו. במהירות שלא נראתה הוא דחק אותי אל תוך הקיר בחוזקה ובכאב "כדאי לך להיזהר בצורת הדיבור שלך אליי אהובה" פניו היו קרובות לשלי עד כדי כך שהרגשתי את הבל פיו על פניי והריח הדם החזק נכנס לאפי הרגיש יותר עכשיו "אז תענה לי" השבתי, משתדלת להראות אמיצה כמו קודם ולא חוששת ממה הוא עלול לגרום לי, כי יותר גרוע מעכשיו לא יכול עוד להיות לי. "כן, את תדעי למה יום אחד" ענה בסופו של דבר ועזב אותי, משפשפת את ידיי הכואבות מאחיזת הברזל שהשתמש בה, מרגישה סוג של געגוע למגע הרך שהיה מקנה לי בהתחלה. "זו הייתה מלכודת" מלמלתי לעצמי כשנפל לי האסימון "הכל הייתה הצגה" הרגשתי דמעות מצטברות בעיניי והתחלתי לרוץ, רצתי ויצאתי מן הטירה הנוראית אל תוך היער האפל בשעות הלילה, לא מפסיקה לרוץ ובוכה את נפשי. הכל היה שקרים, אני הקורבן מההתחלה וכל זה הייתה הצגה.
*הפרק מוקדש למי שעודדה אותי להמשיך את הסיפור הזה והחזירה אותי בכללי קצת לכתוב ולשבור את המחסום כתיבה, תודה לך :) *
YOU ARE READING
Hot Blood
Vampirאלקסיס היא נערה בת 16 שלא תיארה שתחווה דברים כאלה. כיתתה הייתה בטיול ביער שלפתע כולם נטבחו, חלקם ברחו אך היא זכרה את שאיבת הדם מצווארה וחוסר הכרתה לאחר כמה דקות איך זה שהיא היחידה ששרדה את זה? היא קמה במקום לא מוכר לה , באמצע היער רחוק מהכול, מכול מ...
