Hiccups ✔

part two

אז העליתי במיוחד במיוחד כי יש היום יום הולדת לניילר!! קולולו מזל טוב אהובייי!! מקווה שתהנו לקרוא את זה ותצביעו ותגיבו!! ושנה טובה לכולם!
בתמונה: זואי

למזלי היום עבר כרגיל, בלי שאלות. רק עם יותר הצקות מצד הילדים, אבל עברתי את זה ואני בסדר! כרגע אני במשמרת שלי בקולנוע, כן כן אני זאת שמוכרת פופקורן. לא העבודה הכי כיפית בעולם אבל היא לא דורשת הרבה מאמץ ומשלמים טוב אז מה אכפת לי? אני צריכה את הכסף הזה כדי לשלם את החשבונות של הבית וכל ההוצאות שלנו.

"אפשר פופקורן גדול וכוס קולה בינונית?" הסתכלתי על הלקוח וראיתי שזה מייקל. פאק. "את מוכרת לי, אני מכיר אותך?" הוא שאל. לא.

"לא, אני מצטערת" חייכתי בהתנצלות והתחלתי למלא קופסה גדולה של פופקורן ותוך כדי מילאתי בכוס בינונית קולה, אני יעילה. (עפה על עצמה- הערת הכותבת)

הוא לא מזהה אותי כי אני בלי המשקפיים, הקוקו המתוח והבגדים המזוויעים.
"לא, אני מכיר אותך."

"בייב חזרתי" נערה ברונטית נעמדה לצידו של מייקל והסתכלה עליי בחיוך. היא נראית נחמדה.

"מאיה היא מוכרת לך?" הוא שאל את הבחורה והיא הסתכלה עליי בעיניים בוחנות, למה? מה עשיתי רע בחיים?
"אתה יודע למי היא דומה? אבל רק בפנים." לא, הוא לא יודע וגם את לא.
הסרתי את תג השם מבלי שיראו ושמתי אותו בכיס שלי.

"היא דומה לחנונית הזאתי...נו איך קוראים לה? אממממ זואי! זואי קיין. היא נורא דומה לה" אני לא מאשימה אותה שהיא מטומטמת.

חיוך דק עלה על שפתיו של מייקל וידעתי שהוא הבין, כל כך נדפקתי.
"זאת זואי. בלי כל התחפושת המיותרת"

"אמ אדוני אני באמת לא מכירה אותך ואתה מעכב את התור, 20 דולר בבקשה." התירוץ הראשון שמצאתי. אולי אני באמת חכמה.

"לא שיכנעת אותי קיין, את תצטרכי להתאמץ." הוא מסר לידי 50 דולר וקרץ, "תשמרי את העודף כטיפ" הוא צוחק נכון?

"יש פה עודף של 30 דולר אתה בטוח?" הוא רק הינהן, לקח את מה שהזמין והלך לעבר האולם.

"מישהו נדלק על זו שלנו" מישל זימרה בקול ואני מיהרתי לבעוט בתחת שלה, שתשתוק פעם אחת בחיים שלה.
"הוא לא, הוא פשוט ילד סקרן."

פתחתי את הקופה, שמתי את ה-50 ולקחתי 30, הוא לא נורמלי שהוא מבזבז ככה כסף. טוב לו יש הורים שמממנים אותו והוא לא צריך לעבוד. אני שונאת ילדים עשירים.

-----

"כמה הרווחת היום?" סקוט שאל אותי כשחזרתי מהעבודה בשתיים לפנות בוקר, למה הוא עדיין ער?