"הכל בסדר" הוא לחש בפעם העשירית והעביר את ידו בשיערי, תנועה שהרגיעה אותי כל כך. "את רוצה לספר לי מה קרה?" הוא שאל ברכות והתנתק בפתאומיות. הוא הוציא מהתיק שלו את בקבוק המים והביא לי אותו.
"איך אתה יודע שקרה משהו?" שאלתי וחיכיתי לתשובה בזמן ששתיתי מהמים. "את לא בתחפושת, העיניים שלך אדומות מה שאומר שבכית, ולסיום, את עם חום של 38 מעלות אז משהו חייב לקרות כדי שתהיי פה ותחפשי אותי" וואו. אהמ, הוא די שם לב לפרטים. פרטים די גדולים אבל עדיין...
"אפשר לא לדבר על זה עכשיו? אני רק צריכה את החבר הכי טוב שלי" מילמלתי בעצב ומיד נתקפתי בעוד חיבוק ממנו, הוא יודע איך לעודד אותי. "אני לא יודע לאיזה חבר הכי טוב את מתכוונת אבל...אני פה"
ציחקקתי מהמשפט המטומטם אבל התבלבלתי כשראיתי על הפנים שלו שהוא רציני. "מייקי...התכוונתי אליך אידיוט. באמת חשבת שאני מתכוונת למישהו אחר?" שאלתי והרגשתי שהוא הזיז אותי טיפה אחורה כדי שיוכל להסתכל עליי, זה באמת לא ברור שהתכוונתי אליו?
"הו. באמת?" מממ אני מניחה שזה לא ברור. "ברור שכ-"
"זואי!" שיט. השתחררתי מהאחיזה של מייקל לפני שתפסתי את התיק שלי והתחלתי לרוץ בכל הכוח, למרות שהסיכוי שאני אקיא שוב הוא מאוד גדול.
"מה עשית?" שמעתי את הקול של מייקל וכשהסתכלתי לאחור האטתי להליכה עד שעצרתי במקום. מייקל תפס את החולצה של סקוט ולא נתן לו ללכת אחריי, ניסיתי להקשיב למה שהם אומרים אבל הייתי רחוקה מידי.
כל מה שיכולתי לראות היה שמייקל איגרף את ידו והנחית אותה על הלסת של סקוט. אפילו ממרחק כזה שמעתי שמשהו זז שם, רצתי בחזרה את כל הדרך עד למייקל כדי לתפוס אותו לפני שישבור לו עוד משהו.
"למה לא סיפרת לי?!" הוא שאל בכעס כשמשכתי אותו ממנו, כל הילדים יצאו מהכיתות וראו את הכל. "כי ידעתי שזה מה שתעשה!" לא ידעתי שזה מה שהוא יעשה.
"בבקשה, אני רק רוצה לעוף מפה" התחננתי ונאנחתי כשהקול שלי נשבר באמצע, ראיתי את סקוט קם על רגליו ומזיז את הלסת שלו כדי לבדוק שהיא עדיין מחוברת לפרצוף שלו. חבל שהוא לא שבר אותה. "בואי נלך" מייקל תפס את התיק שלו ומשך אותי מחוץ לבית ספר ישר לתוך המכונית שלו.
ריינג' רובר שחורה, ג'יפ. אני אוהבת את המכונית שלו. "בו..." הוא התחיל להגיד אבל קטעתי אותו, "אל תקרא לי ככה, אני יודעת שהכינוי הזה מגיע רק כשאתה מרחם עליי או כשעשית משהו ממש רע. במקרה הזה זה הראשון." מילמלתי לעצמי את החלק האחרון והרמתי את רגליי על המושב והצמדתי אותן לגופי. קר לי.
"תכבה את המזגן, בבקשה" ביקשתי והוא נאנח בעצב, מה עשיתי עכשיו? "הוא אפילו לא דולק" הו. אני שונאת להיות חולה.
----------
"נעים לך?" מייקל שאל אחרי שעטף אותי בשלוש שמיכות צמר, שם עליי כובע צמר והדליק את המזגן על טמפרטורה סבירה כדי שהוא לא ימות.
YOU ARE READING
Hiccups ✔
Novela Juvenilאני שונאת להודות בזה אבל אני מוזרה. אני לא נולדתי נורמלית, יש לי בעיה בריאותית. היא לא נפוצה כל כך אבל כל דבר הכי קטן שמלחיץ אותי או מפחיד אותי גורם לי לשהק, בהיסטריה. (מה שממש מפגר כי אני אוהבת סרטי אימה) בשביל זה יש לי משאף מיוחד, הוא משחרר, בנוסף...
