אהבה אסורה//פאנפיק מתורגם על לארי סטיילינסון

פרק 8

נ.מ לואי:

~ שעה אחת קודם ~

הסתכלתי מסביב הכיתה שהתמלאה בתלמידים, מחפש אחר הילד שלמדתי לאהוב, אבל לא יכולתי למצוא אותו בשום מקום. תאמינו או לא, הארי דווקא היה אחד מהתלמידים שהגיעו די מוקדם. זה היה היום הראשון שהוא איחר. מה אם משהו רע קרה? מה אם הוא נקלע לתאונת דרכים? נרעדתי מעצם המחשבה. לא, הכל בסדר, נכון?

"מר טומלינסון!" קול נשי צעק בשמחה.

חיפשתי את מי שקרא לי, ומיד שמתי לב שזאת הייתה אלינור. מה לעזאזל הבעיה שלה? היא פלירטטה איתי מהיום הראשון שנכנסתי לכיתה. היא לא שמה לב שאני לא מעוניין בה? לעזאזל, היא עולה לי על העצבים.

"גברת קלדר" אמרתי, מכריח את עצמי לחייך.

בדיוק אז, ליאם ונייל נכנסו לכיתה כשאלה הולכת כמה צעדים מאחוריהם בפרצוף זועף. הם התיישבו במקום הקבוע שלהם ופתחו את הספרים.

התקדמתי לכיוון שלהם. "מר פיין, אולי אתה יודע איפה מר סטיילס נמצא?" שאלתי וניסיתי להשמע רשמי.

אני מניח שלא ממש הצלחתי מכיוון שליאם הרים אלי גבה. "אה, למה אתה שואל את זה, אדוני?"

נאנחתי בכבדות. לא יכולתי להגיד לו שאכפת לי מהילד הזה יותר מכל דבר אחר, למרות שבאותו רגע מאוד רציתי. "אני סתם סקרן." אמרתי לבסוף, מגרד בעורף במבוכה.

נייל שישב ליד ליאם דיבר עכשיו. "אני מצטער, מר טומלינסון, אבל לא, אנחנו לא ראינו אותו היום."

הנהנתי, נשאר רגוע מבחוץ, למרות שהבפנים שלי רעד מדאגה. ידעתי שאני לא אוכל להתמודד עם זה אם משהו רע יקרה לו. כל מה שקרה אתמול... לא התכוונתי שזה מה שיקרה! אכפת לי ממנו! יותר מכל דבר אחר. רציתי שנהיה ביחד, אבל גם ידעתי שאנחנו לא יכולים. אני הייתי מורה והוא היה התלמיד שלי. זה היה אסור אפילו שיהיו לי רגשות אליו.

"אוקיי, אה, תודה." אמרתי והלכתי לקדמת הכיתה כדי להתחיל את השיעור.

הארי לא הופיע כל השיעור, ולא יכולתי להיות יותר דואג.

כשהפעמון צלצל, מסמן את סוף השיעור השני, הלכתי להכין לעצמי כוס תה בחדר המורים, כדי להרגיע את העצבים שלי.

הלכתי במורד המסדרון, חולף על פני התלמידים שהיו בכל מקום. כמה בנות קרצו לי, אבל זה הדבר שהכי פחות עניין אותי. אלא אם כן זה היה הארי שעושה את זה, אבל ברור שהוא לא. לא הצלחתי למצוא אותו בשום מקום. הרגשתי את הקשר בבטן שלי גדל וגדל עם כל רגע שלא ידעתי איפה הוא נמצא.