my best friend's sister (Discontinued)

part one

"הוא היה מושלם" סידני אמרה בדיוק כשנכנסתי לביתם. על מי היא מדברת?

"מי היה מושלם?" שאלתי בחיוך והתיישבתי ליד אחיה, דניאל.

"לא אתה זה בטוח", היא ציחקקה והוציאה לי לשון, ילדה קטנה ומעצבנת.

"הסרט, ראיתי הרץ במבוך, דילן אובריין כל כך חתיך" היא מילמלה בקול מאוהב, מה שגרם לי לגלגל עיניים לעברה ולהגביר את הווליום של הטלוויזיה, אני יותר מידי לחוץ בסביבתה לאחרונה. מי יכול להאשים אותי? נשף התחפושות מתקרב ואין לי מושג איך לזהות אותה. אני לא יודע מה היא תלבש, אם עוד בנות יתלבשו כמוה ואם היא תשים מסיכה כמו כולן. אני מכיר את הילדונת הזאת מהגן, כשהיא הייתה בת שנה ואני ודניאל היינו בני 4. אני יודע הכל עליה, אני יודע עליה יותר מדניאל בגלל שכשהיא מפחדת מהתגובה שלו אז היא באה אליי ומספרת לי, היא סומכת עליי שלא אספר לו כלום אלא אם אני חושב שזה מסכן אותה.

"אחי!" דניאל דחף אותי בעדינות והתנערתי מיד, מסתכל על המבטים המודאגים של שניהם ומחייך חיוך מרגיע, מה שלא ממש עוזר.

"היי, אתה בסדר?" היא שאלה בקול מתוק שרק הוציא אותי מהפוקוס שוב, הסתכלתי על התקרה ושיפשפתי את עיניי.

"כן, אבל אני חושב שאני אחזור לבית שלי. אני כל כך עייף" זייפתי פיהוק לא מוצלח והתמתחתי, 'צא משם!' זה מה שבעיקרון כל הגוף שלי צעק ומיהרתי להקשיב לו. קמתי מהספה, פרעתי את שיערו של דניאל ונישקתי את ראשה של סידני לפני שיצאתי מהבית שלהם. שיט, שכחתי שיש שלג בחוץ. אני די שקעתי כאן. רגע, לא! המכונית שלי! לעזאזל, רק הבוקר סיימתי לנקות אותה משלג.

"אדם!" שמתי את כובע הסווטצ'ר שלי ופילסתי את דרכי למכונית דרך השלג הכבד, מתעלם לגמרי מנוכחותה של סידני.

"אדם חכה!" חיממתי את האוטו וסגרתי את הדלת לפני שהתחלתי לנקות את המכונית, שוב, משלג. יד קטנה תפסה את זרועי ומשכה אותה עד שהסתובבתי, לא אחרת מאשר אותה אחת שצעקה את שמי כבר כמה פעמים בחמש דקות האחרונות.

"למה את בחוץ? יש סופת שלגים בחוץ אם לא שמת לב! ואת בלי כלום!" צעקתי עוד לפני שהיא הספיקה לפצות את פיה, מנסה להתגבר על הרעש החזק שהרוחות יוצרות. מזג האוויר כאן הוא נוראי.

"רציתי לראות מה איתך, אתה מתנהג מוזר לאחרונה וחשבתי שקרה משהו" היא אמרה, על סף דמעות. אידיוט. היא דאגה לי בזמן שאני צעקתי עליה, והיא אפילו לא צעקה עליי על זה שהתעלמתי ממנה, די לגרום לי להרגיש רע!

"אני מצטער, שיט סיד, לא התכוונתי לצעוק עליך, אני..." מטומטם. זאת המילה שאני מחפש. חיבקתי אותה ותוך כדי, הורדתי את הסווטצ'ר ושמתי סביב כתפיה. הלוואי להישאר ככה תמיד.

"אני בסדר, אני מבטיח. סתם תקופה מוזרה, את לא צריכה לדאוג לי סיד" היא הסתכלה עליי במבט כועס והיטתה את ראשה, אפילו כשהיא כועסת היא כל כך מתוקה.

"אל תקרא לי סיד, אמרתי לך שזה מזכיר לי את סיד מעידן הקרח. אז תשתוק." שמץ של חיוך קל נתלה על שפתיה ונישקתי את לחייה לפני שליוויתי אותה בחזרה לדלת הבית, מחשש שהיא תיפול לתוך השלג העמוק ולא תצליח לצאת מרוב שהיא קטנה.

"אדם, יש את הנשף עוד חודשיים וחצי.." היא התחילה לדבר וגרמה ללב שלי לעצור לשנייה.

"כן?"

היא חייכה בביישנות והסתכלה על הרצפה מלאת השלג ככה שהשיער נפל וכיסה את פניה, לעזאזל דברי כבר. "נכון דייב? חבר שלך ושל דניאל?" הו. "כן, דייב."

היא הסתכלה עליי בעיניי כלכלב, לא לא לא לעזאזל איתה! "אתה יכול לדבר איתו? בבקשה בבקשה בבקשה, אם אני אבקש מדניאל הוא יתעצבן על זה שאני אצא עם חבר שלו. אבל אתה יותר נחמד מהם"

"נחמד סיד, מפעילה עליי את המניפולציות שלך. בסדר, אני אדבר איתו" נאנחתי והורדתי את הכובע גרב שלי לפני שהעברתי את ידי בשיערי בתיסכול, ברור, דייב. למה ציפית? אדיוט.

"תודה אדם" היא נישקה את הלחי שלי נשיקה קצרה ונכנסה לבפנים בזמן שאני נכנסתי למכונית שלי ונסעתי משם.

"מה חשבתי לעצמי? שהיא באמת תציע לי? אלוהים כמה שאני מטומטם!" צעקתי בתיסכול ודפקתי על ההגה. לא שמתי לב שבטעות לחצתי על מרכז ההגה והמכונית השמיעה צפירה רועמת, המכונית שמולי התקדמה ומבלי לשים לב לרמזור התקדמתי אחריו. אילו רק הייתי יודע שהבחורה שהייתה במכונית מולי לא הייתה ממש מרוכזת ברמזור ובתנועה שסביבו לא הייתי מעז לדפוק על ההגה. בגלל חוסר הזהירות שלה והטימטום שלי, שנינו נקלענו לתנועה שוטפת של מכוניות וכמה מהן פגעו בנו חזיתית. ושוב, אני אדיוט.