אני לא יודעת כמה מכם עדיין נשארו כאן, סביר להניח שלא כלכך הרבה.
בכל מקרה אני חושבת שאני חייבת לכם הסבר למה אני נעלמת כלכך הרבה ולמה אני לא מעלה כבר.
אל תדאגו זה לא משהו כלכך נורא.
בכל מקרה....
אז אני כבר חודש שלם בבית, אני לא יוצאת חוץ מלרופאים או בדיקות.
לפני חודש הרגל התחילה לכאוב לי ובלה בלה בלה אתם לא מעוניינים לשמוע את זה בכל מקרה אני על קביים וכל הזמן הזה בבית שיגע אותי.
לאחרונה...נכנסתי לדיכאון קל.
יותר מידי זמן בבית + לאף אחד לא אכפת ממך = שיברון לב קל ודיכאון.
אני לא אומרת את זה כי אני רוצה שתרחמו עליי ותגידו "אוי מסכנה." אני אומרת את זה כי אני באמת חושבת שמגיע לכם הסבר למה נעלמתי.
אני אומרת את זה גם כי אני לא יודעת מתי אני אחזור לכתוב, אני מותשת ולא בא לי לעשות כלום, במיוחד לא לחשוב ןלהעלות רעיונות בשביל פרקים.
אבל תודה שנשארתם עד עכשיו ותודה שקראתם את הפתק הארוך בצורה בלתי נסבלת שכתבתי.
ואני חושבת שאני אפרוש מכתיבה לתקופה הקרובה כמו שראיתם גם כתבתי Discontinued בשם הספר...אז לכו תחקרו את עולם הוואטפד ושימו את הסיפור שלי בארכיון.
תודה על הכל.
❤❤❤
YOU ARE READING
my best friend's sister (Discontinued)
Teen Fiction"אפשר לפחות לדעת איך קוראים לך?" היא שאלה וניסתה להוריד לי את המסיכה, הורדתי את ידה בעדינות ונישקתי את שפתיה פעם נוספת, אסור שתדע מי אני. "לא דיברת מתחילת הערב, רקדנו, נישקת אותי פעמיים, ואתה עדיין לא מרשה לי לדעת מי אתה. מתי כן תגלה?" חייכתי והנחת...
