טוב אז נערכו שינויים קצרים, אחרי שסוף סוף התפנה לי זמן כדי לכתוב ולעבור ממש בריפרוף על הפרקים. אז ככה, בפרק הראשון כתוב שהנשף עוד חודש. שיניתי לחודשיים וחצי, והמצב הגופני הסופי של אדם זה: צלע שבורה, רגל שבורה ונקע קל ביד, אה וגם כמה מכות יבשות. זה הכל, מצטערת אם עדיין יש טעויות או דברים לא הגיוניים, מוזמנים להעיר.
אגב בתמונה זה דניאל!
"לאן היא נעלמה?"
היא יצאה לפני חצי שעה מהחדר והיא עוד לא חזרה. לאן היא כבר יכולה ללכת?
"אני אלך לחפש אותה," דניאל אמר את המובן מאליו ויוצא מהחדר, לא, כי חשבתי שאני אלך לחפש אותה.
נורא רציתי לחכות לדניאל כדי שאני אראה שהיא איתו ואז אני אוכל להירגע אבל...הייתי כל כך עייף שפשוט נרדמתי.
אבל באמצע השינה הרגשתי מישהו נשכב לידי, הנחתי שזה דניאל או סידני אז פשוט חיבקתי את אותו בן אדם והמשכתי לישון.
אני רגיל לישון כפיות עם דניאל, יצאנו מלא לטיולים שנתיים ולטיול אוהלים בטבע, אז זה לא ממש מפריע לנו.
***
כשהתעוררתי ראיתי את סידני ישנה לידי ומחזיקה חזק בחולצה שלי. את האמת? קיוויתי שזה יהיה דניאל ולא היא.
אני אפילו לא בפרנד זון (friend zone), אני תקוע אצלה בהגדרות כאח גדול ואני יודע שככה אני תמיד אהיה בשבילה אז אני מעדיף לא לחזק את הרגשות שלי אליה ולצאת אידיוט ופגוע. למרות שזה מה שאני עכשיו.
"נמנמ דמדם.." היא מילמלה במתיקות ונצמדה אליי. לעזאזל איתך, לא יכולת להיות מכוערת לפחות?
"אדם? דיברתי עם הרופא שלך, הוא אמר שנוכל לקחת אותך הביתה היום בערב, ולא אכפת לי מה אתה אומר. אנחנו לא משאירים אותך לבד בבית שלך, אתה תהיה איתנו ואנחנו נטפל בך."
ידעתי שזה וויכוח שאין שום סיכוי שאני אנצח בו אז פשוט משכתי בכתפיי, פעולה שאני מתחרט עליה, הכאב כלכך בלתי נסבל.
"דמדם," סידני מילמלה שוב ותפסה חזק את היד שלי, אוקיי אאוץ'. "היי שחררי," אמרתי וניסיתי לשחרר את האחיזה שלה אבל היא רק הידקה את האחיזה ונצמדה אליי, טוב טוב אני לא נוגע יותר זהו.
********
"דמדם אתה רוצה לאכול משהו?" היא שאלה בזמן שחיטטה במקרר, אז כן, כמו שדניאל קבע כבר בבית חולים, הם לקחו לי בגדים מהבית שלי ועכשיו אני אצלם. סיוט.
"אני לא רעב.." מילמלתי, למען האמת אני מת מרעב אבל כל היום הם רק מכרכרים סביבי וגם נמאס לי וגם הם צריכים להתעסק קצת בעצמם, ואני לא רוצה שאת כל החודשיים האלה שלהם הם יבזבזו עליי. "אני אנסח מחדש את השאלה, מה אתה רוצה לאכול?" אה לעזאזל איתכם.
פתאום דפיקה בדלת הפסיקה את קרב המבטים של שנינו ודניאל, שעד לפני כמה שניות צפה בנו מהצד עם מבט משועשע, מיהר ללכת לפתוח את הדלת, אני וסידני המשכנו בוויכוח על האוכל עד ששמענו ניפוץ של זכוכית.
כיוונתי את כיסא הגלגלים שהביאו לי לכיוון שאליו דניאל הלך ומיהרתי להגיע לשם. אני לא רוצה להגיד את המילה להתגלגל ממקום פשוט מטומטמת ואם אני אחשוב עליה או אגיד אותה אז אני פשוט אצחק כמו מפגר כל הזמן. למה אני חושב על זה עכשיו?
YOU ARE READING
my best friend's sister (Discontinued)
Ficção Adolescente"אפשר לפחות לדעת איך קוראים לך?" היא שאלה וניסתה להוריד לי את המסיכה, הורדתי את ידה בעדינות ונישקתי את שפתיה פעם נוספת, אסור שתדע מי אני. "לא דיברת מתחילת הערב, רקדנו, נישקת אותי פעמיים, ואתה עדיין לא מרשה לי לדעת מי אתה. מתי כן תגלה?" חייכתי והנחת...
