my best friend's sister (Discontinued)

part two

"איפה הוא?" שמעתי צעקה.

"איפה הוא?! תגיד לי איפה הוא!" הו זה דניאל, רגע מה הוא עושה כאן? הסתכלתי על גופי וראיתי מיליון מכשירים מחוברים לגופי, עירויים, אפילו הרגל שלי מקובעת. רגע. למה הרגל שלי מקובעת? למה אני בבית חולים?

"אדם!"

סידני.

"אדם!! איפה הוא?!" הממ נחמד שהיא דואגת לי.

"גבירתי אני מבקש מכם לעזוב, שעות הביקור נגמרו מזמן ואתם תעירו את כולם במחלקה" אחד השומרים, כנראה, אמר. אני לא רוצה שהם ילכו, בודד לי כאן.

"בבקשה, אנחנו המשפחה היחידה שלו" עצמתי את עיניי והרמתי את ראשי, מחכה שהדמעות המזורגגות האלו יעלמו. היא צודקת, זה כל כך עצוב אבל כן, הם המשפחה היחידה שלי. מבחינה נפשית.

"אדם" הדלת נפתחה וריצה נשמעה עד שהרגשתי מישהו תופס בידי, הו נכון אני עם העיניים עצומות. אופס.

"אדם, בבקשה" פקחתי את עיניי באיטיות ודניאל הסתובב במעגלים בחדר בזמן שסידני תפסה את היד שלי ובכתה בשקט. אפשר לחשוב, כולה תאונת דרכים, זה לא שמתתי.

"אאו" מילמלתי בשקט והם מיד הסתכלו עליי, אני מצטער על זה.

"מה חשבת לעצמך?!" גילגלתי את עיניי והופתעתי לגלות שגם הפעולה הזאת כואבת לי.

"אני מצטער שעברתי תאונה?" יותר שאלתי מאשר אמרתי והוא מיהר לחבק אותי, חיבקתי אותו בחזרה למרות שהכל כאב לי.

"זוז" סידני מילמלה וניתקה אותו ממני לפני שחיבקה אותי.

"אני בסדר, רק כמה שברים. לא סיפור"

גיכחתי בזמן שהיא איגרפה את ידה וחבטה בכתפי

"זה סיפור גדול מאוד! אין לי מושג מה קורה איתך בזמן האחרון אבל אתה הבטחת לי שתדבר איתי אם יקרה משהו. אדם, אין לי ספק שקרה משהו וזה מתסכל אותי שאתה לא מספר לי" הקול שלה היה כל כך שבור ומתחנן ששקלתי לספר לה, אבל שוב, אני מאוהב בה. העיניים החומות שלה הסתכלו עליי במבט מתחנן והם נראו נוצצות מדמעות. אוי לא.

"סיד...בואי הנה" פרסתי את ידיי והיא נכנסה בינהם תוך שניות אחדות.

"אני בסדר אני מבטיח" מילמלתי לאוזנה ונישקתי את הלחי שלה, לפי המבט שלה היא לא הכי מאמינה לי אבל היא לא אומרת כלום כדי לא להכביד עליי במיוחד במצב הזה.

"חשבתי..." חיכיתי שהיא תמשיך את המשפט אבל הדבר היחיד ששמעתי ממנה היו היבבות שבאו אחרי המילה הזאת. למה היא בוכה? אני חי..הו. היא חשבה אחרת.

"סיד חשבת שלא שרדתי? למה?" היא הסתכלתי עליי במבט עצוב ואז כשפתחה את הפה כדי להגיד משהו, היא התחרטה, סגרה אותו והניחה בחזרה את הראש עליי.

"האישה השנייה שהייתה מעורבת בתאונה, זאתי שהייתה לפניך..היא לא שרדה וסידני חשבה שגם אתה לא...והיא הלחיצה אותי ורצנו לפה ברגע ששמענו. אסור לך לעשות את זה" הוא מילמל ונאנח בזמן שהוא יצא מהחדר והשאיר את שנינו לבד.

"אז, הספקת כבר לקנות שמלה לנשף?" שאלתי והעברתי את ידי בשיערה, זה מעניין שעברתי תאונה ועדיין כל מה שמציק לי זה מה היא תלבש לנשף כדי שאוכל לזהות אותה.

"אתה...אתה רציני עכשיו? אתה בבית חולים עם רגל פאקינג שבורה. ואולי גם צלעות הם לא בטוחים." הממ שברתי שיא. אף פעם לא שברתי שני איברים בו זמנית, תמיד זה היה משהו אחד.

"אל תקללי, וכן זה מעניין אותי כי זה מסיח את דעתי מהכאב," מילמלתי ושיחקתי בעדינות עם היד שלה, אני מרגיש את העיניים שלי נעצמות לאט לאט..

"מה כואב לך?" היא שאלה בשקט והסתכלה עליי במבט מרחם, אני לא צריך רחמים, במיוחד לא ממנה. "היד, החזה ובעיקרון הדברים ששברתי אבל אני בסדר אני אחיה."

"חשבתי שלא."

דניאל נכנס לחדר עם מגש ועליו אוכל ושתייה, שמן. ציחקקתי מהמחשבה וליטפתי את הגב של סידני בעדינות, בכנות? זאת הפעם הראשונה שאני 'מלחיץ' אותם ככה. לא עשיתי כלום.

"לבנה."

שנינו הסתכלנו על סידני במבט מבולבל ודניאל בינתיים דחף לי צ'יפס לתוך הפה, טוב אני לא ממש יכול להזיז את היד גם ככה אז מה אכפת לי. "מה?" שאלתי וחיוך קטן עלה על פניה לפני שענתה.

"השמלה שלי לנשף, היא לבנה. אולי עם קצת צבע כסף עליה ומסיכה בצבעים כסף ולבן." ניסיתי להסתיר את החיוך שלי אבל זה לא עבד והיא מיד שמה לב לזה, החיוך שלה כל כך חמוד.

"מה?"

"כלום, אני סתם שמח שאת לא לובשת ורוד כמו כולן." היא עיקמה את מבטה בגועל וגרמה לי ולדניאל לצחוק עליה. "אני שונאת ורוד, אתם צריכים להגיד תודה שאני לא באה בג'ינס וגופייה לשם." כן.....יותר מידי זמן איתי ועם דניאל וזה מה שקורה לה. כשהיא הייתה בת 10 היא מכרה את כל הברביות שלה, גם כדי להרוויח כסף וגם כי היא לא אהבה את זה יותר.

"אני בטוח שאת תהיי יפהפייה סיד, ואני בטוח שדייב ישמח לקחת אותך.." מילמלתי את החלק האחרון וכאב הלב שכרגע מציק לי, גרם לי לעזוב את סידני ובשביל שלא תיפגע, מיד לקחתי את הפלאפון שלי והסתכלתי על כל ההודעות.

"וואו וואו, רגע מה זה דייב ישמח לקחת אותך? את לא הולכת איתו, הוא ינסה להשכיב אותך. לא." דניאל אמר וידעתי שהצד המגונן שבו יצא, לפחות אני אמצא לה מישהו יותר טוב, מאחר והיא ברור שלא מסתכלת עליי באותה דרך שאני מסתכל עליה. באמת אדם? דווקא בה בחרת להתאהב? אידיוט.