אמת או חובה- גרסת החצויים

פרק 1

פרסי

חשבתי שאחרי המלחמה נגד גאיה, אני לא אצטרך להתמודד עם אתגרים קשים ומפחידים כול כך.
טעיתי.

מחנה החצויים הזמין את כול מחנה יופיטר למסיבת ניצחון. ביתן אפולו ארגן קריוקי ופלייבקים מעולים לריקודים. ביתן אפרודיטה ודיוניסוס הציבו רחבת ריקודים באמפיתיאטרון.
השולחנות בחדר אוכל פונו, ואת מקומם תפסו שולחנות ארוכים ארוכים מכוסים מפות לבנות צחורות.
כוסות בדולח וגביעי זהב רק חיכו שמישהו יבקש משקה כולשהו ולהתמלא לפי רצונו. מגשי כסף היו מלאים חטיפים ומאפים מהבילים.
הייתה לי הרגשה שהיוונים רוצים להראות לרומאים שגם הם יכולים לעשות משתה מגניב.
רק קיוויתי שהפעם שום מחנה לא יפוצץ את המחנה השני ויגרום מלחמת אחים חדשה.
אתם יודעים, בקטנה.
הלכנו ביחד, אני, אנבת', ג'ייסון, פייפר וניקו וחיפשו את החברים שלנו ממחנה יופיטר.
ראינו את דקוטה, הקונסול הותיק של החמישית. אני וג'ייסון התלבטנו אם לומר לו היי, אבל אז הוא התחיל לרוץ סביב המדורה בגלל התקף היפראקטיבי ממיץ הפטל שלו.
המוזיקה הייתה כול כך רועמת עד שלא יכולתי לשמוע את המחשבות של עצמי.
"הנה הם!" צעקה פייפר.
היא הצביעה לעבר רחבת הריקודים. קהל חצויים, כתום מעורבב בסגול רקד שם. הם נחצו לשתיים ופינו דרך אוטומטית לשלושה חצויים.
"פרנק! הייזל! ריינה!" קראתי אליהם.
הם לא שמעו אותי.
ניקו עצם את עיניו והתרכז. הצללים נמשכו אליו והוא נעלם.
אחרי כמה שניות ראינו אותו מופיע לידם.
שלושתם קפצו בבהלה, אבל מהר מאוד הייזל וריינה כמעט הפילו אותו מעוצמת החיבוק.
פרנק נראה נבוך ועיניו שוטטו עד שראה אותנו. הוא נופף לנו והתחלנו ללכת אליהם.
"אנשים!" פייפר חיבקה כול אחד בנפרד ברגע שהבנות עזבו את ניקו.
"שמחים לראות את כולכם," חייכה הייזל.
אני אקצר לכם: כולם התחבקו, היו דמעות (ברור שניקו, אנבת' וריינה לא בכו. התחרפנתם?) ומלא דיבורים.
אני בקושי יכולתי לשמוע מה שפרנק ניסה לספר לי על עבודתו כפראיטור.
"יש לי רעיון," צעקה אנבת' כדי להתגבר על המוזיקה. "בוא נלך לחדר אוכל. יותר שקט שם."
זה היה רעיון טוב. משום מה, לאף אחד לא העלה את הרעיון הזה לפניה.
מיהרנו לצאת מרחבת הריקודים לפני שנאבד לגמרי את השמיעה. הייזל נראתה מזועזעת, זאת הייתה המסיבה הראשונה שבה היא משתתפת.
עדיין היה אפשר לשמוע משם את המוזיקה. חצויים ונצרים פטפטו על שטויות, אכלו חטיפים ושתו מגביעים.
כמה אנשים עם חולצות מחנה יופיטר קפאו כשראו את ריינה ופרנק. פרנק ניסה להעמיד פנים הוא לא שם לב לזה, אבל די נכשל.

לקחתי בקבוק דיאט קולה מהשולחן ומזגתי לכולם. ג'ייסון, פרנק, הייזל וריינה דחו את הכוסות שהושטתי להם . מי שגדל במחנה יופיטר חונך לאהוב דיאט פפסי. איכס.
שתינו והתחלנו לדבר. אחרי כמה זמן די נגמר לנו על מה.
ריינה סובבה את הפפסי שבכוס שלה והריחה אותו כאילו זה יין טוב. "אז... מה עושים בדרך כלל במסיבות?"
הבטנו אחד על השני. זאת שאלה שכול בן נוער יודע לענות עליה.
חוץ מחצויים.
פייפר לקחה את בקבוק הקולה הריק מהשולחן. חיוך הפציע על פניה.
"שמעתם פעם על אמת או חובה?"
כבר בשלב הזה חשבתי: אוי לא.