אמת או חובה- גרסת החצויים

פרק 2

אנבת'

אם אי פעם מזדמן לכם לשחק אמת או חובה עם חבורה של חצויים, הנה העצה שלי:
תברחו.
את הבנות הכי קשוחות בעולם זה הופך לצחקקניות, ואת הבנים הכי בוגרים בעולם זה הופך לבני שלוש.

לקחנו את בקבוק הקולה והלכנו לביתן של ג'ייסון. הביתן שהיה הכי פנוי.
"האמ... אתה ישן כשאדון הברקים ההיפי נועץ בך מבטים זועמים?" שאל פרנק את ג'ייסון. הוא בחן את הפסל המשונה של זאוס.
כולנו בהינו בצבעוניות מנקרת העיניים של האבן שיצרה את דמותו של מלך השחקים.
"כן."
פרנק עשה פרצוף. "זה... אוקיי."
קימטתי את המצח בניסיון לחשוב מה כול כך מפריע לו.
ריינה פענחה את הבעת הפנים שלי. "ברומא העתיקה לא היה נהוג לישון בחדר שנבנה בו פסל של אל. זה נחשב כפירה, לעשות פעילות יומיומית במקומו הקדוש של אולימפי."
"טוב לדעת," אמרתי ושמתי לב שפרסי נרדם באמצע ההסבר שלה.
תקעתי לו מרפק בבטן.
"לא פוצצתי את ביתן ארס!" הוא צעק תוך כדי התעוררות.
הוא הביט סביב. "מה אני עושה בביתן זאוס?"
פייפר הניחה את הבקבוק באמצע. "משחק אמת או חובה."
ניקו נחר בבוז. "זה גורם לי לתהות מה אני עושה בביתן זאוס."
הייזל נגעה לו בכתף. "יהיה כיף, ניקו. בבקשה? אף פעם לא שיחקתי במשחק הזה."
אני מודה שזה אולי הדבר הכי חמוד שראיתי בכול שנותיי כחצויה.
התיישבנו במעגל, כולנו, סביב בקבוק הקולה. פייפר סובבה אותו. "לכול אחד מותר להחליף פעם אחת בין 'אמת' ל'חובה' ונהפוך הוא. אין 'עבור'." היא הכריזה.
הוא נעצר על ניקו ופרסי. "אמת או חובה?" שאל ניקו.
פרסי חשב קצת. "חובה."
הוא עשה פרצוף, לא היה לו מושג איזה חובה לתת לו.
הייזל רכנה אליו ולחשה לו משהו באוזן.
הוא חייך ואמר הקול רם את מה שלחשה לו. "חובה עלייך להעמיד פנים כאילו אתה קורא דף מהיומן של האדם שיושב מימינך."
הבטתי מי יושב לצידו השני של פרסי וגיחכתי. מה יכול להיות ביומן של ג'ייסון גרייס?
אבל אז קלטתי שכולם מסתכלים עליי. הדיסלקציה שלי בלבלה לי בין ימין לשמאל.
החיוך שלי דעך ונעצתי במוח אצה מבט רצחני.
שלא יעז.
"יומני היקר..." הוא כחכח בגרון. "היום בבוקר היה לביתן שלי שיעור לחימה בחרב עם ביתן ארס. קרעתי לכולם את הצורה.
אחר כך אני והחברים שלי התחרנו מי יגיע ראשון לקצה של קיר הטיפוס. ניצחתי אותם והשארתי להם אבק.
בצהריים בשעות החופשיות שלי קראתי תוך שעה עשרה ספרים שכול אחד מהם עם 600 עמ'.
בערב היה משחק 'תפוס את הדגל'. בקבוצה היריבה היה את ביתן זאוס, פוסידון, ארס, הרמס, אפולו, אפרודיטה ודיניסוס. בקבוצה שלי היה את ביתנים הפייסטוס, דמטר, ניקה, האדס והקטה. גם הפעם כתשתי את היריבים שלי.
בקיצור, היום לא היה משהו. מחר אני אהיה יותר תחרותית.
שלך בכבוד רב, אנבת'."
כולם צחקו. הפלתי את פרסי והתחלתי לתת לו מכות רצח.
"זה מבוסס על סיפור אמיתי," נאנק תוך כדי.
ניקו התנדב לסובב במקומו את הבקבוק.
זה נעצר על ריינה וג'ייסון. הם הביטו אחד בשני.
"אמת או חובה?" שאלה אותו בקול ניטרלי מידי.
"אמ... אמת," הוא ענה באותו נימה מוגזמת של אדישות.
פייפר ואני הסתכלנו אחת על השנייה במבט זהה. אולי תיהיו יותר מדכאים?
"מה הדבר הכי מטופש שעשית לפני קהל אנשים?" היא שאלה.
"הכי מטופש?"
כולנו ענינו ביחד: "כן!"
הפנים שלו לבשו גוון אדמוני. "בסדר... כשהייתי בן 15, אחרי המלחמה נגד סטרונוס, אחד החצויים הבוגרים במחנה הביא לדקוטה 'משקאות' לאירוע סנאט."
הייזל קימטה את מצחה. "ו...?"
"מזגנו את המיצים לפונץ', וכמה חברים שלי מהחמישית ואני שתינו הרבה כוסות ממנו, הוא היה ממש טעים. מסתבר בסוף שזה היה אלכוהול. אחרי כמה זמן התחלנו לצחוק מכול דבר ואתגרנו אחד את השני לעשות דברים מטופשים. את בטח זוכרת את זה, ריינה."
הבנה מילאה את הפנים שלה. "רגע, זאת הסיבה שדקוטה..?"
אוקיי. אני תוהה בדיוק כמוכם מה הסיפור מאחורי המשפט היחיד והמקוטע הזה.
"ג'ייק, אחד האנשים בחבורה, אתגר אותי לשיר 'starship' של ניקי מינאז' בפומבי. לשם ההבהרה: לא היה שם שום קריוקי או במה."
פייפר צמצמה את עיניה. "זהו?"
הוא המשיך לספר. "בבוקר שמתי לב שכולם מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהירח. מישהי-" הוא הביט על ריינה שנראה שנזכרה במקרה. היא התאפקה לא לצחוק. "הועילה בטובה לספר לי שעשיתי את כול האתגר רק בהלבשה תחתונה."
כולנו בהינו בו. "לא."
ריינה אשרה את העניין. "לג'ייקוב עדיין יש את הסרטון הזה בטלפון."
שאגות הצחוק שעלו מהסיפור הזה השכיחו ממני כול כעס לגבי הסיבוב הקודם.
ג'ייסון חיכה שנרגע. "אפשר למצוא מקום אחר לשחק בו? אני מרגיש כאילו אבא שלי שמע כול מילה ומילה ממה שאמרתי כרגע. זה מטריד רצח."