אנדי שהה בחדר השינה, אני בספק אם הוא ישן בכלל . הוא אומנם בן אדם קר לב, חסר כל רגש, בן אדם רע, אבל כשהילד שלו אומר לו דבר כזה כל החומות שהיו כבר אינם .
אני יודעת שעברה עלי תקופה קשה, אני יודעת שאני אישה מוכה שכל פעם חוזרת לבעלה, כמו כלב חסר אונים שכל פעם שזורקים אותו חוזר ולא מרפה .
האמת היא, שאני לא יודעת להסתדר לבד .
מגיל קטן, מאז ומתמיד, עשו בשבילי, פינקו אותי, אני הייתי המרכז וכולם היו הרקע . אני עד גיל 10 גדלתי כנסיכה, משהו שם נעצר באמצע .
אבא התחיל להתחרפן, הוא הרס אותי ואת אמא, אחים שלי עשו בחוכמה וברחו הכי רחוק שיכלו .
מגיל 10 ניסיתי להאבק במכה הקשה שהחיים הביאו לי לבד, אבל כל פעם מחדש נפלתי, אני לא יודעת להסתדר לבד, אני צריכה שמישהו ילחם בשבילי .
ואז במשך השנים אנדי הגיע, נלחם את המלחמות שלי, בנה מסביבי חומות שאף אחד לא יצליח לשבור, הבן אדם הזה בנה אותי מאפס והפך אותי למלכה שלו .
אבל כל מה שבונה אותך, הוא בעצם מה ששובר אותך .
אני אישה מוכה לעזאזל, אני נשארת, אני בוכה ומיבבת אבל אני נשארת, אני אישה טיפשה וחלשה .
הייתה תקופה, שהייתי משוכנעת שאני פוגעת בו, עוד כשהיינו נערים, איך שנאתי את עצמי על זה , אני זוכרת גם מה כתבתי באותו יום .
אני לא מתכוונת, אף פעם לא מתכוונת לפגוע .
אני מבטיחה !
אתה חשוב לי, הכי בעולם, אז למה שאפגע במלאך כמוך ?
זה לא בכוונה וממש לא ממחשבה תחילה, אני אוהבת אותך אתה יודע נכון ?
אתה חשוב לי יותר מהכל .
מבקשת סליחה מהשטן, זה מה שעשיתי .
״אייב, בדקת מה עם אנג׳ל ?״ קולו החלש של אנדי שאל אותי, הנדתי בראשי לשלילה.
״תעלה, תנסה לדבר איתה״ הצעתי בחיוך מזויף קטן .
״בטוחה? כדאי לי ?״ שאל בחשש ופחד הופיע על פניו.
״ברור״ חייכתי והוא הנהן והלך .
הוא מפוחד וחושש בכל הקשור לילדים שלו, אבל כשזה מגיע אלי הוא חיה, הוא בן אדם כ״כ רע , לא הבן אדם שהכרתי לפני כל השנים האלה, אני שונאת את החיה שהוא הפך להיות .
אף אחד לא באמת מבין כמה קשה זה להיות אישה מוכה, כמה זה קשה להיות האישה שסופגת את כל העצבים והתסכול של בעלה .
זה לא בדיוק חלומה של כל אישה, אף אישה לא חולמת להיות שק איגרוף אנושי, בדיוק כמו שאף גבר לא חולם לכך .
התהליך הזה בחיים לא הפך אותי לפמינסטית, בחיים !
שלא תבינו לא נכון, אני בהחלט לא שוביניסטית, שניהם קיצוניים מידי שניהם טיפשיים מידי .
גדלתי בבית אלים מאוד. אבא שלי היה אלכוהוליסט, והייתה אלימות קשה מאוד כלפי אימא שלי, כלפי וכלפי הילדים. תמיד כל הגוף שלי היה מכוסה בסימנים כחולים. כל הילדות שלי אני זוכרת מעקלים באים לבית ולוקחים חפצים בגלל כל מיני חובות של אבא שלי .
אני נשמעת כמו סיפור מעורר רחמים, אני שונאת לזכיר את העבר שלי והחיים שלי ומה שעברתי ואני עוברת בבית הם ממש לא חלק מהחיים שלי מחוץ לבית וממש לא מה שיקדם אותי בחיים .
אני לא לוזרית .
בשנים הראשונות לנישואין לא עבדתי. לא היה לי חשבון בנק, ולא כרטיס אשראי. גם כשעבדתי, בתקופה מאוחרת יותר, לא ידעתי מה הוא עושה עם הכסף שאני מרוויחה. בשנים הראשונות לנישואין הוא לא היכה אותי, אבל היה אובססיבי כלפי וקנאי, מה שהיה בהחלט דבר מדהים !
אני מפחדת, מפחדת שלעולם לא אצליח להיות אישה עצמאית .
YOU ARE READING
Divorce - Andy Biersack
Фанфик"מה לא בסדר איתך?" "מה?" "אתה גורם לי, לאשתך לפחד ממך"
