הוא חזר, ואיתו גם הצרות.

•פרק 2•

•••פלאשבאק•••
-ישמצב הפרק יהיה קצת מפחיד-
ופתאום... בום!!!!
דלת החדר נטרקת וצרחה נשמעת מתוכה.
זו הייתה דניאל. היא הייתה קשורה לכיסא.
איתי התקרב אליה לאט לאט... ופתאום הוא הוציא אולר, שעליו היה כתוב את שמו.
׳למה לעזעזל יש לילד בן 12 אולר?!׳ חשבה דניאל.
״מ... מה אתה מתכוון לעשות עם זה?״ שאלה דניאל רועדת מפחד.
״הו, שאלה טובה. התשובה תלויה אך ורק בך.״ ענה לה הילד הקטן שהסתכל על העיניים התכולות של דניאל המסתכלות על אולרו בפחד איימים.
״מ... מה אתה צר..צ... צריך?״
״את צריכה להיות חברה של לירון!״ הוא אמר בישירות, וחייך את חיוכו המרושע.
״מה? אב..ל ל..למה? וגם... שוהם.. היא חברה שלו.. אני.. אני לא יכולה לעשות לה את זה.. היא.. היא.. היא החברה הכי טובה ש..שלי...״
״תסתמי את הפה שלך כבר!״ הוא צרח על דניאל שנבהלה כל כך מתגובתו עד שקפצה מפחד.
״או שתעשי את זה או ש..״ הוא אמר וקירב את אולרו לצווארה.
״בסדר בסדר״ צעקה דניאל המבוהלת, שהתחילה לבכות כבר מזמן.
״יופי״ איתי אמר והיה ניתן לראות את חיוך הניצחון ששרוע על פניו.
״מה א..תה צריך שאני.. אעשה?״ שאלה בחשש.
״את תהיי חברה של לירון, וברגע שהוא יתאהב בך, את תתקעי לו את הסכין בגב״ הוא עצר לרגע ואז המשיך ״בדיוק כמו שהוא עשה לי״
את המבט שהיה לאיתי, היה קל מאוד לזהות, היה לו מבט של שנאה, של נקמה.
״מה? מה זאת אומרת ל..לתקוע לו ס..סכ..סכין.. ב..בגב??״ אילו מישהו היה נמצא באותו הרגע בחדר, הוא היה יכול להיות בטוח שדניאל תתעלף בתוך כמה שניות, והאמת, שהיא לא הייתה רחוקה כל כך מזה.
״את תבגדי בו, ואת תנטשי אותו, ותכאיבי לו בכל מקום שרק תוכלי״ הוא אמר וחייך לעצמו חיוך של שנאה, של רוע.
יותר משזה היה קשה לדניאל להתמודד עם כל המתרחש בחדר באותו רגע, היה לה יותר קשה לחשוב שהיא, דניאל אלון, הולכת לבגוד בחברה הכי טובה שלה, לגרום לה לסבול, ואם זה לא מספיק, אז גם להכאיב ללירון, הידיד הכי טוב שלה, ומבלי שאף אחד ידע, גם בחירת ליבה.