הוא חזר, ואיתו גם הצרות.

•פרק 3•

״ה..היי.. ליר..לירון..״
נשמע קולה של דניאל מבעד לטלפון.
״היי דנדן.. למה את מגמגמת ככה? קרה משהו?״ שאל לירון, מודאג מעט ״לאלא... אני.. פשוט.. לא.. לא הייתי מרוכזת..״ אמרה דניאל בלחץ
״אה.. אוקיי.. בטוח בטוח?״ הוא שאל אותה, ספק מאמין לה, ספק לא ״כן כן, בטוח״ מיהרה דניאל להגיד ״אוקיי יופי, אז.. למה התקשרת?״ ״פגישה דניאל! פגישה!״ לחש לה איתי בעצבים ״מה זה? מי לידך?״ שאל לירון, מנסה להבין מה אמרו חמש שניות קודם לכן ״אף.. אף אחד אני פשוט.. בגן שעשועים ויש פה קצת רעש״ דניאל אילטרה בשנית, מצליחה לצאת מהבעיה הנוספת שהטיל עליה איתי.
״חשבתי לעצמי..״ אמרה דניאל ועצרה לרגע כשקול קטן התחיל להדהד בראשה ׳את באמת מוכנה לעשות את זה?׳ שאל הקול ׳את באמת מוכנה לבגוד בחברים שלך רק כי זה מה שילד אחד אמר לך לעשות?׳ המשיך הקול לדבר אליה
״נו כברר״ לחש לה איתי בקול מאיים מתמיד, מחזיק את האולר קרוב לצווארה כבר מאז שהיא עם לירון על הקו.
׳אני לא מסוגלת לעשות את זה׳ היא אמרה לעצמה ׳אני לא מסוגלת לעשות כזה דבר לחברים שלי!׳ היא חשבה בראשה, או בליבה יש לאמר ׳הם בחיים לא היו עושים לי דבר כזה׳
מאותו הרגע, כבר אף אדם לא יכל לשכנע אותה אחרת, היא הייתה נחושה לתכנן תוכנית נגד איתי, לגמור כבר עם הסיוט הזה, ויותר מהכל, היא הייתה נחושה להראות לחברים שלה, ובמיוחד לעצמה, שהיא חברה נאמנה, ובשבילם היא תעשה הכל, כולל הכל, גם אם זה לפגוע בעצמה בדרך.