השותף שלי

חלק ב׳ | רונגו

״המעלית הזאת איטית,״ טיילר רטן.
הוא היה נראה קצת לחוץ וחסר סבלנות ולא הפסיק לתופף על יריכו.
נשענתי על גב המעלית וגילגלתי את עיניי.
     ״תתרגל.״ בליבי קיללתי את המעלית המפגרת.
המעלית עצרה בקומה חמש.
     לא הפסקתי לדפוק עד שהאנה פתחה את הדלת.
היא קיפצה על רגל אחת ונעלה עקבים גבוהים על השנייה.
צחקתי שהיא כמעט נפלה, ״חכי דקה,״ האנה לקחה את התיק מהשולחן, ״נינה! איימי פה!״ היא הודיעה.
     היא התקדמה אל היציאה ואז הייתה מופתעת לראות את טיילר מחכה ליד דלת המעלית.
     ״זה טיילר פלורד?״ היא שאלה, המומה.
״הוא גר איתי עכשיו.״ אמרתי וכבשתי את החיוך הכי מזויף וגדול שהצלחתי להעלות על שפתיי.
היא צחקה, המבט שלה עדיין היה מופתע אבל עכשיו גם מקנא, ״בת זונה! איך לא אמרת לי?״ היא צעקה בלחישה ואז העיפה את השיער השטני והחלק שלה אל מאחורי כתפייה.
״כי ידעת שאת תתנהגי כמו מטומטמת בסביבתו, האנה. אני מכירה אותך.״ נאנחתי.
     היא כבשה חיוך ומשכה את חולצתה למטה, מוציאה מחשוף שופע ואת כמה הסנטימטרים הראשונים של החזייה מחולצתה.
״זה טיילר פלורד!״ היא הזיזה אותי הצידה ופינתה לעצמה דרך אל טיילר.
     הסתובבתי כדי לצפות ברגליים הדקיקות והיפות של האנה מתקרבות אליו, הוא בחן את גופה ואני הסתובבתי מאפקת פרצוף נגעל.
     האנה יפייפיה, יש לה גוף מקומר ומלא במקומות הנכונים אבל צנום, והיא גבוהה לעומתי, טוב, כולם גבוהים לעומתי. אבל היא ממש גבוהה.
העיניים שלה בצבע ירוק בהיר יותר משלי והשיער שלה שטני עד גבוה המותניים בערך, קצר יותר משלי, אבל הוא חלק ותמיד מסודר.
     שנינה יצאה מהדירה סוף-סוף ירדנו ונדחפנו בטויוטה הצהובה שלי.
     האנה התאכזבה שטיילר התישב בכסא שלידי במקום במושב האחורי, אבל זה לא הפריע לה לשחק בשיער שלה ולפלרטט איתו שהיא אומרת ״כאילו״ כל מילה שנייה, כמו כל מפגרת אחרת שמדברת עם טיילר פלורד. מי ישמע, אל יווני עשו ממנו.
טוב, הוא באמת דומה לאל יווני, עם הקו לסת הבולט והקוצני והעיניים שמקפיאות אותך אם תרצה בזה או לא. אבל הוא רק נראה טוב. זה לא אומר שכל אישה חייבת להעמיד פני מטומטמת כדי להיות בחברתו, אפילו לא קרוב, איך לא נמאס לו מזה.
טיילר בבירור נהנה מהפלירטוטים שלה לעומת נינה ואני, ששקלנו להעיף את התחת שלה מהמכונית עם לא תשתוק בקרוב.
     ״כמה קורסים יש לך היום?״ טיילר שאל ונשען על המתכת הצהובה, מחכה לי בזמן שנעלתי את הטויטה.
     ניזכרתי במערכת שלי, יום רביעי היום, ביולוגיה ופסיכולוגיה. ״שתיים.״ עניתי.
     הוא חייך, ״מעולה. אז אני יפגוש אותך באחת-עשרה, כן?״ שאל בחשש, הוא ציפה לעקיצה מצדי ואני נהנתי לספק לו אותה.
״אם אני הולכת להיות הטרמפ שלך בכל הזמן שתגור בדירה, אתה תצטרך להתחלק איתי בתשלומי הדלק.״ גיחכתי.
     ״אני מקבל אוטו בקרוב. אם תוכלי להיות הטרמפ שלי לשבוע זה יהיה נחמד.״ הוא גילגל את עיניו, זאת הפעם הראשונה שראיתי אותו עושה את זה. העיניים שלו היו נראות מדהימות עוד יותר שהם התגלגלו. חייכתי ואז התחלתי ללכת לכיוון בניין מדעים.
״נתראה.״ הוא צעק כשהתרחקתי.
״מצפה בקוצר רוח.״ מילמתי צינית ואז גיחוך לא נשלט יצא מפי.
     כמעט זינקתי על הכסא שלי בכיתה כדי להספיק להכנס לפני המורה לביולוגיה.
שלפתי את הלפטופ שלי מהתיק והנחתי אותו על השולחן, מופתעת לגלות ג׳ינס גברי יושב בכסא שלידי.
     ״אכפת לך שאני ישב פה?״ קול נמוך שאל אותי. הוא היה נראה טוב. בלונדיני עם עיניים חומות וגדולות שננעצו בי בציפייה.
״אה, לא...״ אמרתי, ״סקוט,״ הוא קטע אותי.
חייכתי בנחמדות, ״איימי.״
הוא החזיר לי חיוך ואז הציץ למסך הלפטופ שלי, ״תמונה נחמדה. זה חבר שלך?״ סקוט שאל.
תמונת המסך הייתה שלי ושל ג׳ימס במצב מגוחך בהחלט, אבל תמונה חמודה, אהבתי אותה אז שמתי אותה כשומר מסך.
״לא. רק ידיד.״ איפקתי חיוך. הוא מתחיל איתי...?
״אוקיי״ הוא כבש חיוך.
אהבתי את העובדה שהוא סתם עוד פנים לא מוכרות במסדרונות, כמוני. לא כריסטובל ג׳ימס. לא טיילר פלורד. רק סקוט. תמים ולא מוכר.
השיעור עבר במהרה ואני ניסיתי להתעלם מהג׳ינס שלו שהתחכך בשלי כל כמה דקות. אבל זה היה קשה. הוא היה חמוד, והוא רק שתק והקשיב למורה שהוא מגניב לעברי מבטים נחמדים.
     בשיעור פסיכולגיה הייתה בחינה, היא עברה בשלום ואז מיהרתי להספיק להגיע אל החניה בשעה אחת-עשרה.
     טיילר פלורד חיכה לי ליד המכונית, אני בחיים לא יתרגל לזה.
״אכפת לך שנעצור בדרך?״ הוא שאל אחרי דקה של נסיעה.
     ״יש לי ברירה?״ העפתי לעברו מבט, מרימה גבה.
״לא,״ הוא חייך, ״תיפני פה.״ הוא הצביע לימין.
עצרתי את האוטו בפתאומיות ונאנחתי, ״לא היית יכול להגיד את זה לפני שנייה?״ התלוננתי.
הוא הבליט את הגומה העמוקה שלו בצחוק משועשע ואני נסעתי קצת לאחור ואז פניתי ימינה, מרוגזת.
     חניתי ברחוב והוא יצא מהאוטו ונכנס לתוך בניין דירות, חיכיתי עשר דקות עד שהוא התקרב לאוטו, הוא גרר מזוודה ביד ימין ורצועה של כלב ביד שמאל...? כן. זה רצועה של כלב.
טיילר זרק את המזוודה מאחור ואז התישב על המושב לידי והושיב את הכלב הקטן והאנרגתי על יריכיו.
     ״יש לך כלב!״ פתחתי את עיניי לרווחה וצעקתי מתרגשת.
״יש לי כלב.״ הוא ענה.
הנחתי לגוש הפרווה לעבור לירכי וליטפתי את הפרווה החלקה והלבנה שלו.
     ״יש לך כלב! בחיים לא הייתי מנחשת.״ הבטתי בגור, אלוהים, הוא כל כך חמוד.
״זה רונגו,״ הוא הביט בכלב בעיניים גאות.
     ״רונגו.״ צחקתי מהשם המטופש ואז הבטתי בטיילר במבט מזלזל שגרם לו לצחוק, ״הוא מותק!״ חייכתי. רונגו טיפס עלי וליקק את קו הלסת והצוואר שלי בלשון הקטנה שלו ואני ציחקקתי בתגובה.
     טיילר הביט עלינו במבט מרוצה, וגרם לי להרגיש לא בנוח.
כיחכחתי בגרוני ואז החזרתי את רונגו ליריכיו של טיילר.
״מי כלב טוב, רונגו? מי כלב טוב?״ הוא חייך אל הכלב ושתל נשיקה בראש השעיר שלו.
     הסתובבתי לאחור כשיצאתי בהילוך אחורי מהחניה והבטתי במזוודה שהייתה במושב האחורי.
     ״זה כל הדברים שלך?״ שאלתי ספקנית.
״זה רק הבגדים, כל הדברים שלי בדירה של אבא שלי.״ הוא הסביר, הנהנתי, העברתי להילוך קדמי וחזרתי אל הכביש הראשי.
     ״הוא גר בסיאטל?״ שאלתי.
״כן, הוא גר כמה רחובות מפה.״ הוא המשיך ללטף את שיערו של רונגו.
     ״מה איתך? מאיפה את?״ הוא שאל, מסוקרן.
״פלורידה, כמו ג׳ימס.״ השבתי.
הוא חייך וחשף את הגומה שלו.
ידעתי שהוא מביט בי אבל לא הזזתי את מבטי מהכביש חוץ מכמה מבטים חטופים דרך המראה שדבוקה על השימשה.
     ״מיאמי?״
הנהנתי.
     ״הייתי רוצה לגדול במיאמי,״ טיילר נאנח, ״חוף, שמש, קיץ, במקום כל החורף והגשם של סיאטל.״ העיניים הכחולות והמהפנטות שלו סוף-סוף הפסיקו להביט בי.
     האמת היא ששנאתי את מיאמי, שנאתי קיץ, שנאתי שמש. ״אף פעם לא ראיתי שלג.״ הודתי.
הוא היה מופתע, ״באמת?״
הינהנתי שוב.
     ״לא יצא לי לצאת ממיאמי הרבה.״ הסברתי, קצת מובכת.
״איך הגעתם עד סיאטל?״ הוא מילמל.
     ״רצינו להתרחק מהמשפחות שלנו.״ הסברתי כנה.
״למה?״ הוא ניהיה רציני.
התעלמתי מהשאלה שלו ויצאתי מהטויוטה, הוא שיחרר את רונגו ואני התכופפתי כדי להיות בגובה שלו.
״אתה כלב טוב. כן, אתה כלב טוב.״ דיברתי איתו בזמן שטיילר הוציא את המזוודה שלו מהמושב האחורי.
     הוא צחק שראה אותי ואני הרמתי את רונגו כאילו הוא כדור ביסבול קטן.
טיילר בחן את שנינו במבט גאה ואני ציחקקתי עוד יותר עכשיו.
לא הייתי מאמינה עם לא הייתי עדה לזה-
טיילר פלורד: אבא גאה של כלבלב.

*אין לי מושג אם באמת במיאמי אין שלג ובסיאטל יש, אז אם זה לא נכון...
מצטערת על הפרק המשעמם. זאת רק ההתחלה.