"הארי"? שיט. אתה צריך להמציא תירוץ, הארי.
הסתובבתי ולאי עמד ליד כניסת החנות. הוא נכנס והסתכל מסביב.
"אוח, מה אתה רוצה?" אל תהיה יותר מידי עוין. הוא שונא אותך מספיק.
"מה אתה עושה פה? חשבתי שמשהו כמוך יקנה באוסר דל דושברג," הוא גלגל את עיניו. יפה, לואי. יפה.
"חשבתי שמשהו כמוך יקנה בסופר-זונה." שיט, הארי. תסתום את פה שלך.
"אידיוט," הוא מלמל לפני שיצא מהחנות.
"שיט, לא התכוונתי לזה," מלמלתי. העובד חזר מהמחסן.
"אלו הנעליים שחיפשת?" הוא הניח אותם על הדלפק.
"כן." נדפקתי. אלוהים, זה בהחלט לא הולך טוב. הוא הולך להתעצבן כשהוא יבין שאני מסמס לו. הוא שונא אותי. לא הייתי צריך להגיד את זה! אני רק ניסיתי לא להפוך את זה לברור. (שהוא זה שמסמס לו) עכשיו אני נראה כמו מטומטם. המטרה שלי הייתה להיות יותר נחמד אליו בתור הארי. אני רוצה להפוך את זה ליותר קל ועכשיו הלכתי מאה צעדים אחורה.
שילמתי על הנעליים ויצאתי מהחנות. הטלפון שלי צלצל וידעתי שזה הוא. הוא הולך לספר לי איזה בן אדם נורא אני.
אבל רק אם הוא ידע.
לואי וויל: אני כל כך עצבני. יותר מעצבני. אני אפילו לא יכול לתאר.
אני: למה?
בגללי.
לואי וויל: הארי. הוא. אני פשוט לא יכול. אני כל כך עצבני הוא דפוק.
לואי וויל: והנה הוכחה לנאום שלך של "הוא לא בחור רע". שאתה והארי סטיילס תלכו להזדיין.
לואי וויל: ולשנייה. לשבריר שנייה, חשבתי שהוא זה אתה. ואתה יודע מה החלק הגרוע?
לואי וויל: אולי הייתי בסדר עם זה. אבל כל מה שהוא עשה הוא להעליב אותי, ואני פשוט לא יכול יותר. אני כל כך עצבני עכשיו. אני סיימתי. כל כך סיימתי.
אני: בבקשה, לואי.
לואי וויל: פשוט תפסיק לסמס לי. ת פ ס י ק. אני עייף מכל המשחקים שלך ושאתה משחק ברגשות שלי. תפסיק להעמיד פנים שאתה מחבב אותי שברור שאתה לא, כי אתה רוצה שאני ארדוף אחרייך.
לואי וויל: אני לא יכול לחכות שאתה כבר תעזוב את הבית ספר.
לואי וויל: אל תסמס לי או שאני אחסום אותך. אני נשבע באלוהים, אל תנסה אותי.
לואי וויל: אני כל כך עצבני עכשיו.
רציתי להגיב, אבל אני לא הולך לנסות לעצבן אותו יותר. אני יודע שיהיה לו כיף לחסום אותי אם הוא ידע שאני הארי או לא. פישלתי, ואני לא אומר את זה הרבה. הוא אף פעם לא הולך לסלוח לי.
זה בכלל בטוח להביא לו את הנעליים מבלי לחשוף את עצמי? זה גם ככה נראה חשוד שהייתי שם אחרי שהוא עזב ואז הנעליים יופיעו בפתח דלת ביתו? הוא ידע שזה אני.
אני: נייל, אני צריך לפגוש אותך במרכז הקניות.
אחרי דקה, הטלפון שלי רטט שוב.
נייל: למה?
אני: אני צריך לדבר איתך.
נייל: אוקיי אני משער.
הוא התקווה היחידה שלי
[[\\\ ///]]
"היי הארי," נייל חייך "הייתי די מופתע שסימסת לי. אני לא בדיוק במעגל החברים שלך."
נייל ישב ודחפתי את הצלחת שלי אליו.
"כן, אבל אתה חבר של לואי, נכון?" נייל הנהנן בראשו ודחף את הצלחת בחזרה אליי.
"כן..."
"אני צריך טובה, אבל יש כמה דברים," שמתי את התיק שלי על השולחן.
"אוקיי, אני מניח."
"אלו נעליים בשביל לואי. הם מתנה בשביל חג המולד. תגיד לו שהם הופיעו בדלת שלך בלי שם," הסתכלתי מסביב כדי לוודא שלואי לא פה. "אל תספר לו שום דבר עליי ובמיוחד על זה שנתתי לך את הנעליים, אוקיי?" הוא הנהנן.
"אבל למה?" אני לא יודע אם לספר לו על זה שאני המסמס או לא.
"אני ממש מחבב את לואי, זה הכל," נאנחתי.
"אבל הוא שונא אותך."
"בערך."
"אני לא יודע אם אתה מספר לי את כל הסיפור או לא, אבל יש לך את המילה שלי," הוא לקח את התיק מהשולחן. "אני לא אספר לו כלום."
"אם זה מנחם אותך, אני לא חושב שהוא שונא אותך כמו שאתה חושב." כן, ברור. לא אחרי היום.
"אז, אני אראה אותך במסיבה של חג המולד בעוד תשעה ימים?" הוספתי, מנסה להאיר את המצב.
"כן, בטח."
אני: לואי, בבקשה אל תחסום אותי. אני מצטער שהוא אמר את הדברים האלו לך. אל תתן לזה להציק לך.
ישבתי על הספסל. ואחרי דקה הוא ענה.
לואי וויל: רגע...
לואי וויל: איך אתה יודע מה הוא אמר?
אני: אני לא. אתה אמרת שהוא אמר משהו רע.
לואי וויל: שיהיה. תן לי להבהיר את המצב - אני ואתה בחיים לא נהיה משהו. בחיים. תפסיק לנסות לדבר איתי, אוקיי? תוותר. בעוד חמישה חודשים, אתה מסיים בית ספר ועוזב. או לפחות אני מקווה שכן.
לואי וויל: אני לא הבחור בשבילך וברור שאתה אף פעם לא תיהיה הבחור בשבילי. אז לך לעזאזל.
______________________________
YOU ARE READING
Texting ✉ larry stylinson- Hebrew
Fanfictionמי לעזאזל שולח לי הודעות? פאנפיק מתורגם על לארי סטיילינסון הכותבת: louisconfess זכויות התרגום שמורות לי: _lovelyharrie Cover by- lovelysofiaa
