בן הלילה

שלושה תינוקות - 1 -

זה היה בעיצומו של החורף. באותו לילה אפל העננים היו כבדים ומאיימים לחולל סערת גשמים, רוח יללה ברחובות השקטים והמטופחים של רחוב 'לבנדר'. לפתע הופיעו ברחוב שתי דמויות עטופות ברדסים כהים שניראה היה כאילו הפגינו חזות מרתיעה. היה ברור שאינם שייכים למקום השקט והשליו. שניהם החזיקו מין סלים עטופים בשמיכות שהיו מיעדות להגן מפני הקור העז. הדמות הגבוהה יותר והחסונה יותר מיהרה להסתכל ולבחון את המקום ואז מיהרה והלכה לעבר אחד הבתים בנחישות, הדמות השניה לאומת זאת...היה ברור על-פי שפת גופה שאיננה מעונינת כלל להימצא במקום הזה. אך למרות זאת, הוא הדק את הסל לחיקו כאילו חושש לשלומו ולאחרי היסוס קל, מיהר בעיקבות הדמות האחרת במהירות, כשהוא מסתכל לכל הכיוונים בחשדנות.
לאחר היסוס קל הוא העז לדבר,
"לאן אתה מעוניין להביא אותם?"
סינן לעברו,
"למקום טוב בשבילם." אמר ולפי נימת קולו הקשוחה ניכר היה שאיננו מעוניין להמשיך בדיבורים או לספק לשותפו הסברים.
"טוב בשבילם? הינך מתלוצץ!, המקום מלא סכנות עבורם, ובכלל. מי יקח אותם לאימוץ? או יחפוץ בהם?-"
"אנא, דבר בשקט," למרות שביקש נימת קולו היתה כפקודה והדמות השתתקה למרות שניראה היה כאילו רצה אחרת. כך הם הלכו ברחוב קול פסיעותיהם בקושי נישמע. הם נעצרו מול בית רחב ידיים שניראה היה שניבנה לא מזמן.
"רואה את הדירה הזאת?"
הדמות השניה שמרה על שתיקה.
"יש שם זוג, בעל ואישה, ראיתי שהם אנשים טובים ואף יהיו מוכנים לעשות הכל בשביל אלו שיהיו יקרים לליבם." אמר ואז המשיך;
"אך כה חבל שהאישה לא תיהיה מסוגלת ללדת לעולם."
אמר בקשיחות והתכוון ליצעוד בנחישות לעבר הבית.
אך נעצר כי שותפו הגיב בזיעזוע
"אתה אחראי לכך שהאומללה לא תוכל שיהיו לה-"
"לא, מובן שלא. אך היא ובעלה נואשים לתינוק, אנחנו רק נעשה טובה בכך שנמסור אותם לידיהם." הסביר ופנה לעבר הכניסה של הבית. הדמות השניה גיחכה אך הוא המשיך ללכת בעיקבותיו.
"כמובן, אך כשיתחילו לגלות את כוחותיהם..." אמר מניע את ראושו לשלילה,
" יהיה להם שפע של מזון." פסקה הדמות הראשונה בחדות.
"אכן, והם באמת יצליחו אתה סבור בוודאי,שיצליחו לשלוט בכוחותיהם ללא תידרוך," אמר וגילגל את עיניו לעבר הדמות הראשונה.
"כשהם אכן יגלו כוחות הם יהיו במקום מבטחים." התעקש הראשון ועלה במעלה המדרגות. שניהם נעצרו במיפתן הדלת.
הדמות הראשונה מיהרה להניח את הסל שאחזה בעדינות קרוב לפתח הדלת, ואילו השני לאחר היסוס הניח את סלו בעדינות המרבית. שניהם עצרו לרגע והתבוננו בפעוטים הישנים בשלווה בסלים.
"הם דומים כל כך...כשנחזור, איך נוכל להבדיל ביניהם?" תהה השני ופנה להסתכל על שותפו.
"בקלות. לחשוב מביניהם מתחיל להתפתח הסימן." אמר בעודו רוכן אל אחד הסלים וחוסף את ידו של אחד הפעוטים, סימן שחור חלש התפשט על ידו הקטנטנה של הפעוט.
הדמות השניה התנשפה בהפתעה
"זה מדהים! בגיל צעיר זה כבר מתפתח לו הסימן. אביו יהיה כה גאה. תחשוב אילו כוחות אדירים יהיו לו כשיגדל." אמר בהתפעלות ורכן להסתכל על הפעוט, הפעוט מצידו ישן שנת ישרים בעוד הדמות הראשונה מכסה אותו מחדש ומלטפת בעדינות את שערותיו השחורות הרכות.
"עלינו ללכת כעת." אמרה הדמות הראשונה כשהניחה שרשרת על סלסילת התינוק החזק. הוא התרחק ונעלם, כאילו ענן שחור בלע אותו. הדמות השניה נאנחה והתרחקה באיטיות מהסלסילות.
"עוד נשוב וניפגש, יורשים." ובאומרו זאת נעלם אל תוך האפלה.