בן הלילה

השלישיה -2-

כעבור 15 שנה:

הולדן :

השמש חדרה מבעד לוילון הכחול השחרחר והמעט שקוף לתוך החדר והאירה את מיטת הנוער היפה.
דפיקה בדלת נישמעה ואחריה נישמע קול אישה,

" חומד שלי, אתה צריך לקום עכשיו."

הנער מיהר לקום מהמיטה ולהתמתח,
עוד יום חדש.
היום הראשון ללימודים בכיתה '10 - הוא לא התרגש במיוחד, הלימודים לא ריגשו אותו ובימיוחד לא התלמידים.
הוא בדרך כלל לא היה מסתדר עם החברה.
לא בגלל שהוא היה ביריון או ילד שקט שלא מדבר,
האמת שהוא היה חכם הרבה יותר מהחרוצים בכיתתו,
אבל לא בגלל זה הוא היה מנודה חברתית, ממש לא.
הוא היה מנודה בגלל בחירה שלו.
בחירה שלא ממש ניתנה לו לבחור.
עוד מהיסודי מהכיתות הנמוכות קראו לו 'פריק' ולא בגלל שהוא לא היה בסדר,
אלא בגלל הסימן שלו שהבדיל אותו מאחרים, אותו סימן שהכאיב לו כל-כך...
הנער ניער את ראשו מדחיק את הזיכרונות ואז הלך לחדר המיקלחת להתארגן לתיכון.

הבבואה שלו החזירה לו מבט תכול,
עינייו היפות היו בצבע תכלת מדהים וריסיו השחורות היו ארוכות, הגבות שלו היו מסודרות בסדר מופתי, פניו היו נאות ומלכותיות - רק שניראו עכשיו קודרות כמו מצב רוחו,
השער היפה והארוך גלש על גבו.
השער שלו בצבע שחור כלילה אפל ללא כוכבים היה רך למגע וקל לסירוק,
אותו שער שתרם לכך שיקראו לו פריק...
השער שלו צמח מהר ותמיד שהיו מספרים אותו לא היה עובר יום והשער שלו היה חוזר למצב הרגיל ליפני התיספורת - בהתחלה הוריו לא התייאשו עד שהיה מתחנן לפניהם להפסיק, מאז הם עזבו את נושא השער שלו ורק היו מעירים הערות פה ושם.
הנער מיהר ללבוש את בגדיו ולאסוף את שערו לקוקו באמצע בעזרת גומיה בצבע אדום כדם, הוא לבש את הסיגנון הפריקי שנאלץ לשחק.
האמת, עכשיו כשהוא בתיכון קל לו יותר כי יש תלמידים שמתלבשים כך בכוונה כדי להראות קשוחים וכדיי לעשות רושם.
ככה שלא הציקו לו מידיי אחרי שעברו לתיכון,
למרות שהיה חייב להודות שהוא התחיל לאהוב את הסיגנון שלבש,
כשסיים להתארגן הוא הלך לחדר האוכל ובדרך ניתקל באחותו שהייתה כימעט מוכנה.

" מישהו מתרגש מתחילת הלימודים."
אמרה בחצי חיוך והסתכלה על הלבוש שלבש ;
הוא לבש מכנסיי גינס שחורים חולצה שחורה ומעלייה גא'קט עור שחור נוטה לכחול כהה,
היו לו צמידים עם גולגלות בצבעים שונים ובאחת מאוזניו היה עגיל בצורת גולגולת מכסף.

" רק אני מכולם יתרגש, מצחיק מאוד." אמר ביובש.

" לדעתי אתה צריך להיות גוטי." אמרה בצחוק.

" הריי אתה במילא בדיכאון כל הזמן, רק יהיה חסר לך עיפרון שחור לעיניים," אמרה בצחוק ונתנה לו טפיחה ידידותית על הכתף.

" את לא צריכה להתארגן?," שאל בקוצר רוח,

" אה נכון, שכחתי מזה לגמרי! אני הולכת תרד לארוחת בוקר, אני תכף מצטרפת אלייך." אמרה ובעודה מגלגלת עיניים הלכה לחדרה,
הנער מיהר לחדר האוכל וכשהגיע הוריו כבר היו שם.