בן הלילה

לאול -3-

הוא ראה את הנער יוצא מהמרפאה,
כבר ממרחק יכל היה לראות אותו ולחוש בכוח שנדף ממנו.
הוא ידע שהנערים החדשים האלו יביאו רק צרות,
נראה שכמות הלא אנושיים במקום התקבצה יותר ויותר לאותו תיכון וזה ממש לא מצא חן בעיניו.
אך הוא יספר על כך להולדן רק כשלא תיהיה ברירה,
כל עוד הם לא מתקרבים או מתעסקים איתם יותר מידי לא היתה לו בעיה.
אבל מאז שהגיעו התלמידים החדשים האלו נראה שהם ממש מחריכים את הנוכחות שלהם על הולדן וזה לא מצא חן בעיניו.
במיוחד שזה רק היום הראשון ללימודים,
לכן ארב לו,
כדי לקבל תשובות.
הנער הגיע לנקודה שרצה אותו בה,
במהירות הוא קפץ עליו תפס אותו גורר אותו מצמיד את הנער לקיר בחוזקה.
האזור הזה בתיכון היה כמעט ריק שהוגדר בתור מקום מסוכן בגלל הבריונים והנערים הקשוחים שהיו בו לכן לא היה צריך לחשוש ממורים או מהתלמידים מלשינים,
" מה אתה עושה?!" שאל הנער בפליאה רבה, אך לא היה בקולו צל לפחד.
" אם הייתי במקומך הייתי מתחיל לדבר במקום לשאול שאלות ולבזבז זמן." ענה לו לאול בטון מאיים,
" מה אתה רוצה שאגיד?" שאל אותו הנער בתהיה.
" תראה בגלל שאתה חדש כאן אני יהיה עדין ואיטי, אם לא הבנת עד עכשיו אני הנער האחרון שאתה רוצה להסתבך איתו. אני הכי מסוכן מכולם, אתה מבין? "
" אז כשאני מעניק תשומת לב למישהו כמוך זה אומר שגרמת לי לחשוב שאתה מנסה להתגרות בי. וכשאני אומר לך לדבר זה אומר שאני נותן לך הזדמנות להסביר את ההתנהגות המגוחכת הזאת-שבה ניסית להתגרות בי. " הסביר לאול בנחת מאיים,
" מה עשיתי שגרם לך לשנוא אותי כל כך?-אני חדש כאן כמו שאמרת, לכן אני מאמין שהתחילנו ברגל שמאל,למה שלא נתחיל מחדש?"
לאול חשק את פיו והידק אתו לקיר,
" אין אצלי 'התחלות חדשות', עכשיו דבר."
" מה עשיתי שכל כך הרגיז אותך??" שאל הנער,
" מה עשית..תראה בלונדי, בסך הכל התנהגת אלי לא בכבוד, והתקרבת לאח שלי, הולדן. מה אתה רוצה ממנו ולמה עקבת אחריו למרפאה?!"

" ואוו..מישהו כאן פרנואיד, אל תיכנס לי לטראומה אני רק עברתי לידו, ראיתי אותו כמעט מתעלף לכן עזרתי לו והלכתי זה הכל. עכשיו אתה מוכן בבקשה לשחרר אותי?..או שאתה מעדיף את הדרך הקשה?" ענה הנער אחרי שתיקה קלה.
לאול חשק את שיניו ומשך את הנער מהקיר דוחף אותו ממנו,
"וזאת מזכרת ממני, שתדע לא להתעסק בעינינים שלא שלך." אמר לאול ובא לתת לו אגרוף,
הנער הבלונדין חייך תופס בקלות את האגרוף שלאול שלח אליו אוחז בידו ומונע ממנו להחזיר אותה למקומה.
" מצטער, אבל אני לא חושב שילד כמוך מסוגל ללמד אותי משהו על החיים." אמר הנער הבלונדין בחיוך מתנשא.
לאול צמצם את עיניו,
" איך קראת לי?" שאל בשקט.
בני חבורותו שנשארו מאחור החלו להתקדם אליו לעזרתו לוודא שהכל בסדר.
הם הקיפו אותו,
" הכל בסדר כאן?.." שאל אחד מהם בתיהיה את לאול.
" הבאת את החבורה הקטנה שלך?" שאל הבלונדין בליגלוג,
בן רגע בני חברותו הופיעו מאחוריו בתנוחות מאיימות כאילו עמדו שם מאז ומתמיד.
הם סקרו את לאול עמדים אותו במבטם,
לאול נראה עצבני,
הוא משך את ידו בכוח והנער הבלונדיני שחרר אותו עדיין מחייך.
" אה..לאו אחי, תרצה שנלמד אותם כמה שיעורים?" שאל את לאול אחד מחבריו הנאמנים,
" אין צורך , הם כבר לא יתקרבו אלינו." סינן לאול עומד אותם עם מבט מאיים.
הבלונדין צחק,
" אם זה מה שאתה חושב ילד, נשמור על מרחק בשבילך, אך תאמין לי שנשמור עלייך ונתקרב לאחיך כמה שיידרש." אמר הבלונדין במעט רצינות.
" אתה לא תעז,"
" תמשיך לנסות להאמין בכך כמה שתרצה, אבל אם אתה תיהיה מעוניין לדבר איתי לבד בלי כל האוירה השלילית הזאת תבוא לדבר איתי לבד, בלי בובות השמירה הקטנות שלך."