אחרי סקירה איטית, סיימתי לחקור את הבית. הוא היה קטן אבל מספיק לשתי
אנשים. מבחוץ עמדה חצר קטנטנה ומוזנחת שהייתה מגודרת בגדר רשת ירוקה. הקירת החיצוניים של הבית היו חצי צבועים, כאילו מישהו ניסה לתקן את המצב הגרוע של הבית אך התייאש לאחר פרק זמן קצר.
הקירות הפנימיים של הבית היו עם טפט ישן מתקלף, והריצפה הייתה בנויה ממרצפות קטנות וכהות.
לבית היו שני חדרי שינה קטנים ובכל אחד מהם מיטה ארון ושידה קטנה. בין שתי החדרים ניצב חדר אמבט עם מראה גדולה. מול החדרים היה מטבח פתוח שלצידו עמד שולחן אוכל קטן.
בפינה שעל יד הכניסה לבית היו שתי ספות במצב עמיד יחסית.
נכנסתי לאחד החדרים שהוחלט שישמש לי כחדר שינה. המזוודה עמדה דוממת על יד החלון.
נשכבתי על המיטה, בוהה בתקרה המתקלפת וחושבת על מחר.
אני הולכת להתחיל את כל הסיוט הזה מחדש. ילדים רכלנים שמחפשים ליהיות במרכז החברה. מבטים בוחנים וביקורטיים. אף אחד לא באמת מתעניין מה איתך. אתה לבד. תמיד.
אני לא רוצה את זה אבל אני חייבת. חייבת להתרחק מהבית. ממנה.
אני כבר לא מסוגלת יותר לשמוע אותה,
צורחת עלי שהכל בגללי, שבגללי הוא עזב אותה, שבגללי הקריירה שלה, החיים שהיו יכולים ליהיות לה, שבגללי הכל נהרס.
כשאני בבית אני צריכה לשמוע את מרירות חייה מוטחת בי. לראות אותה שותה בערבים, כשהיא חוזרת מהעבודה.
בדקתי. לפחות פה, שלא כמו בדירה הקודמת, יש לי מנעול לחדר. קצת שקט, זה גם נחמה.
היי. זה הסיפור הראשון שלי.
הפרק הזה קצת עם הרבה תיאורים אבל זה חשוב...
אשמח לתגובות:)
YOU ARE READING
"נחשפת"
Romanceזהו סיפורה של איה, איה היא נערה בת 17. את אביה היא לא פגשה מעולם, ועל אמה היא נטל. איה עוברת עם אמה דירה, לבית קטן וכלל לא מפואר וזה בשביל שאמה תצליח לעמוד בחשבונות: שכר דירה, שכר לימודים, אוכל, חשמל, מים, סיגריות, והאלכוהול הלא נגמר של אמה. איה עומ...
