בכלל לא שמתי לב שנרדמתי. כנראה שהנסיעה אתמול התישה אותי.
התמתחתי במיטה הלא מוצעת ופתחתי את עייני מביטה אל החלון. כבר בוקר. הסתכלתי בפלאפון, השעה שבע ורבע. קמתי בלי חשק על הרגליים. פתחתי את המזוודה הגדולה שלי והוצאתי מברשת שיניים ורודה.
לקחתי גם חולצת טי תכולה וקפוצ'ון לבן שהיה קצת גדול עליי. נברתי עוד קצת בתוך המזוודה והוצאתי ג'ינס פשוט וגרביים.
נכנסתי לחדר האמבטיה, מחטטת בארונות, רואה שאימי הספיקה כבר לשים שם מגבוד וקצת מוצרי היגיינה.
על הכיור היה מונח משחת שיניים ומסרק, ובאמבטיה כלי רחצה. בדיוק מה שצריך.
הבטתי במראה. לא יזיק לי מקלחת
טובה. פשטתי את בגדי, נעמדת מתחת לזרם המים החמים. שוטפת מעלי את כל המחשבות, מנקה את הראש.
סיימתי להתלבש ולהתארגן ויצאתי למטבח. ראיתי פתק צהוב על השיש.
"איה יצאתי לחפש עבודה. קניתי קצת דברים בבוקר תסתכלי במקרר." אמא שלי. כמה צפוי, בלי לאחל לי בהצלחה לבצפר או יום טוב.
פתחתי את המקרר, היו שם ביצים, ירקות, בירה, ולחם.
לקחתי ביתה והוצאתי מאחד הארגזים מחבת צלחת וכף, והתחלתי לטגן את הביצה.
הוצאתי פרוסת לחם ושמתי בה את החביתה, לא היה לי כוח להשקיע.
היא כנראה מיהרה כי היא לא קנתה קפה וחלב. בטח היא תקנה כשהיא תחזור.
חזרתי לחדרי לוקחת את הארנק שלי. הוא היה ריק אבל היה בו את הכרטיס אשראי שלי.
אני צריכה היום אחרי בצפר לחפש עבודה, שיהיה לי קצת דמי כיס, לקנות לעצמי דברים.
כבר מגיל ארבע עשרה אני עובדת. לבקש מאמא שלי כסף אני לא מעזה.
לקחתי את התיק גב שלי והכנסתי לתוכו את הסנדוויץ.
הפעלתי את הג'י פי אס והתחלתי לצעוד.
בדרך לבצפר עברתי באיזה רחוב מרכזי וקניתי לי קפה הפוך וקוראסון.
סיימתי הכל בדרך. זה מסתכם בעשרים דקות הליכה ע"פ השעון בטלפון שלי.
הנה זה. המבנה הגדול והמפואר. הבית ספר החדש שלי.
נכנסתי דרך שער גדול, והתחלתי לצעוד לעבר מבנה הדיכאון הגדול.
YOU ARE READING
"נחשפת"
Romanceזהו סיפורה של איה, איה היא נערה בת 17. את אביה היא לא פגשה מעולם, ועל אמה היא נטל. איה עוברת עם אמה דירה, לבית קטן וכלל לא מפואר וזה בשביל שאמה תצליח לעמוד בחשבונות: שכר דירה, שכר לימודים, אוכל, חשמל, מים, סיגריות, והאלכוהול הלא נגמר של אמה. איה עומ...
