פרק 5

49 2 0
                                    


נכנסתי לחדר ותקעתי את הראש בכרית והתחלתי לארוז שוב... מרטינה צעקה שאני ירד למעטה וירדתי היא הראתה לי בטלפון את הבית שיהיה לנו בארגנטינה והוא היה מדהים, אני יודעת ספרדית אז אני יסתדר שם... עזבנו למחרת בבוקר והגענו לשדה התעופה, ועלינו למטוס, הטיסה הייתה ארוכה מאוד ונרדמתי... מרטינה האירה אותי שנחתנו וירדנו מהמטוס ישר לאוטו שהביאו לנו, למרטינה יש קשרים בכל מקום חחח זה טוב... הגענו לבית שהיא הראתה לי ואז יצאו אלינו השכנים, הם היו ממש חמודים והכנסנו אותם לבית ואכלנו ביחד ארוחת ערב.. ואז מישהו דפק בדלת, פתחתי והוא היה מושלם, הסתכלנו אחר על השני בערך 3 דקות ואז רינה (השכנה)  אמרה ״מאטי בוא תוכל איתנו״ ״אני בא אמא״ חייכתי וסגרתי את הדלת, ישבנו לאכול ובאמצע התקשרו למרטינה היא חזרה ואמרה ״ירין אני צריכה אותך״ ״מה קרה?״ ירין שאל?  ״הוא התקשר״ ״מאטי כמו חסמין״ המבטים בינהם התחלפו והפכו למודאגים..
נקודת מבט חסמין:
אני וירים התחברנו מאוד בימים האחרונים והוא אחלה גבר, אבל אני ומאטי לא מדברים בכלל , רק מחליפים מבטים ואז ראיתי אנשים נכנסים ואז לא ראיתי אותם יותר ואני ומאטי צעקנו ״לסגור את הדלת!״ הסתכלתי עליו והוא עלי ומרטינה הבינה מה קורה ורצה לסגור את הדלת, ושמענו דפיקות ״לא לפתוח״ לחשתי ואז הדפיקות הפכו לחזקות יותר, והם כמעט שברו את הדלת עד שלא נשמעו יותר דפיקות... ״אני עולה לחדר״ ושמתי לב שמאטי עולה אחריי הגענו לחדרי ואמרתי לו ״איך ידעת שצריך לסגור את הדלת?״ ״אני לא יודע״ וישבנו בשקט עד שרינה (אמא שלו) קראה לו והם הלכו... ואני נרדמתי מהיום הארוך הזה ואז נזכרתי ״יש לי בית ספר״ קמתי מהר והסתכלתי על השעון והשעה הייתה ״7:30״ ״אוייי אני לא יספיק!״ התלבשתי מהר, חולצה שחורה וחצאית משבצות ומעלי אולסטר שחורות התאפרתי קליל וסידרתי את השיער וצעקתי לירין ״אני מאחרת נו!!!״ הוא רץ מלמעלה עם פיגמה ונעלי בית ושיער מבולגן והתחלתי לצחוק והוא אמר ״מה עם אוכל?״ הבאתי לו את ידי ואמרתי ״אתה תביא לי אוכל ״ והוא הבין שצריך להביא לי כסף והוא התחיל לצחוק ויצאנו אל האוטו הוא הוריד אותי בבית ספר והמבט שלי היה מוזר..
הסתכלתי מוזר על הבית ספר כי ראיתי מלא בנים, ופחות בנות... זה היה מוזר שנכנסתי כולם הסתכלו עליי ושרקו והמשכתי ללכת בראש מורם וגב ישר עד שהגיע אליי מישהו ואמר ״היי״ הסתכלתי עליו וחייכתי ״היי״ הוא שאל ״איך קוראים לך?״ ״חסמין״ עניתי והוא אמר ״אני דייגו״ ״אז...איזה כיתה את? ״ הוא שאל ואמרתי לו ״אני בדרך למנהל לראות איזה כיתה אני״ הגעתי למנהל והוא אמר י2 הסתכלתי על דייגו והוא חייך ואמר ״אנחנו באותה כיתה״ חייכתי והלכנו לכיתה, ואז הבנתי איפה כל הבנות, כולם בכיתה נכנסתי באיחור והמורה אמרה ״זאת התלמידה החדשה, חסמין״ כולם הסתכלו עלי מוזר ומגעיל והיא השיבה אותי ליד ילד ערס עם מלא עגילים אבל אני לא שופטת אף אחד זה לא התפקיד שלי, והוא רק חייך שראה אותי אבל לא התייחסתי אליו, ביקשתי לצאת לשירותים סידרתי את חולצתי ואת השיער ואז אותו ילד נכנס ואמרתי לו ״אני חושבת שזה שירותי בנות״ והוא צחק ואמר ״מה אכפת לי? את פה זה שירותים שלנו עכשיו״ לא הבנתי מה הוא רוצה ולא התייחסתי אליו והוא התקרב אלי והתרחקתי, ושוב הוא התקרב וכבר לא היה לי לאו להתרחק ואמרתי לו ״מה מותק?בעיה בהליכה?אתה צריך ללכת לכיוון השני״ ״וואו, גם יפה גם חוצפנית״ הוא החזיר לי בעקיצה ואמרתי לו ״אני חסמין עכשיו בייי!״ יצאתי והוא צעק ״אני תומס״ לא היה לי אכפת חזרתי לכיתה והיה צלצול ״אויי כזה צפוי״ חשבתי לעצמי והגיעה אליי ילדה ואמרה ״תתרחקי ממנו״ ואז היא נעלמה ואז נכנסה ילדה ואמרה ״תתרחקי ממנו״ והלכה ״חכיי״ צעקתי לה והיא הסתובבה ״ממי?״ ״ההוא,שמסתכל מוזר, מתנהג מוזר ואוהב מוזר״ לא הבנתי מי זה עד ש..

מכושפת מאהבהWhere stories live. Discover now