מכושפת מאהבה

פרק 15

לא להרוג אותייי העלתייי אחחחח מסכנה חסמין!! אני מתה על עידוווו
בתמונה אמה❤️

פרק 15
פתחתי וזה היה השליח של הפיצה (הערת כותבת-חחחחח נלחצתם) הבאתי לו את הכסף וצרפתי את האוכל הייתי רעבה רצח לא אכלתי 8 שעות!!! אחרי 10 דקות חזרתי לספה עם עידו ושאלתי אותו ״מה יש לך?״ הוא ענה לי ״אני? אין לי כלום״ אבל ידעתי שזה לא נכון ״תגיד.. איך ידעת איפה אני?״ שאלתי הוא הסתכל עליי מוזר ואמר ״יש לי את האנשים שלי״ ״מי אתה״ נסחפתי למשפט והוא אמר ״עידו מאמי נעים להכיר״  הוא הושיט לי את ידו והעפתי אותה ״דיי להתחכם מי אתה״ שאלתי בטון רציני יותר והוא התיישר ואמר ״את באמת רוצה לדעת?״ הנהנתי והתיישרתי גם והוא התחיל לספר ״אני עידו קמינסקי אני הבן של אוהד קמינסקי״ פאק אין סיכוי הוא הבן של הפושע הכי גדול בארץ! התרחקתי קצת והוא המשיך לדבר ״שראיתי אותך ידעתי שאני הולך להשיג אותך,את החיוך שלך״ עצרתי אותו ואמרתי לו ״איך בן של מיליונר הפך להיות משלוחן?״ ״שראיתי אותך חוזרת לבית עם ה׳חבר הזה שלך׳ ידעתי שאני חייב אותך ראיתי אותך צוחקת והתאהבתי בחיוך שלך כמה שזה נישמע קיטשי להרס כמוני החלטתי שתהי שלי אז ראיתי את המשלוחן אז החלטתי שזה אפשרות טובה אז איימתי עליו לקחתי לו את הבגדים״ שוב עצרתי אותו ״איימת על משלוחן??? החלטת שאני שלך?? עידו אני לא חפץ מה עובר עלייך!!!״ צעקתי וקמתי אבל הוא משך את ידי והושיב אותי בכוח ״פתחת לי את הדלת וראיתי את העיניים ששלך מקרוב הם נצצו והשיער שלך היה מפוזר על הפרצוף, אהבתי מה שראיתי וידעתי שאהבת מה שראית אז מידי יערב ישבנו אני והחבר׳ה בשינצליה וחייכתי שתבואי ואז את עם חברה שלך ולא ניגשתי אלייך אז חיכתי לפעם הבאה ולא ככה רציתי לפגוש אותך בפעם הראשונה באמת שרצת אלי בוכה! באותה שנייה הבטחתי לעצמי שאני לא ייתן לאף אחד לבזבז לך עוד דמעות״ דמעות התחילו לרדת לי מהעיניים והוא ניגב אותם והמשיך לדבר ״שחטפו אותך הרגשתי את עולמי קורס.. התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שיעשה הכל בשביל לשחרר והוא באמת עשה כל מה שאפשר אני נישברתי חסמין! אני פחדתי מהעובדה שאני אאבד אותך!״ שתקתי... לא ידעתי מה להגיד פשוט פרצתי בבכי ואמרתי לו ״תודה״ הרמתי את ראשי וזה קרה! הוא רכן עליי בנשיקה ולחש ״חסמין אברג'יל אני נשבע כאן מולך שאני לא יוותר עלייך בחיים ואני יגן עלייך מכל דבר, האם תרשי לי?״ ״להרשות מה?״ לחשתי שהמצח שלנו נוגע אחד בשני ״האם תרשי לי לאהוב אותך ולשמור עלייך" התכוונתי לענות לו אבל אז שמענו בוםםם ענק וחצי תיקרא נפלה רצתי מהר למעלה ועידו צועק לי שאין זמן ראיתי את מרטינה קמה מתוך שינה הקמתי את ירין מהר והוא עזר לה לקום למעטה ודווקא היום כולם ישנו פה רצתי לחדר של דניאל הערתי אותו למרות שרציתי שימות ואז עליתי לקומה למעלה תוך כדי שאני שומעת עוד פעם בוםםם ועוד משהו נופח הכל נהיה עשן ואש ראיתי את מקס וצעקתי ״מיאמור דלה״ (אהובי יאללה) הוא רץ להעיר את הבנים שאין לי מושג איך הם עוד לא קמו וראיתי את אמה אורזת מהר את הדברים שלי ״אין זמן בואי״ משכתי אותה אבל היא התנגדה ״לכי אני יסיים״ אמרתי לה והיא רצה שוב היה בום והפעם הרגשתי שחם לי וראיתי את המסדרון עולה באש זרקתי את המזוודה מהחלון ולא ידעתי מה לעשות קפאתי...
נקודת מבט עידו:
היא רצה למעלה רצתי אחריה אבל ראיתי את מרטינה מתקשה ועזרתי לה אחרי שתי בומים כוחם היו בחוץ חוץ מחסמין ״זאת אשמתי״ שמעתי את אמה בוכה וצועקת ״הכרחתי אותה לארוז את כל הדברים״ התעצבנתי וצעקתי עלייה ״את מה!????״ הסתכלתי עלייה והסתכלתי על מזוודה נופלת מהחלון של חסמין רצתי והרחתי ריח של אש אין סיכוי שמישהו יכנס ויצא חיי צעקתי לה לחלון ״חסמיןןן״ אבל היא לא ענתה צעקתי שוב וראיתי אותה מסתכלת מהחלון והמבט שלה חיוור נורא ״חסמין יפה שלי קפצתי אני יתפוס אותך״ היא הסתכלה עלי וראיתי את הדמעות שלה אבל היא לא הגיבה סאמר למה היא לא מגיבה ״אישה שלי קפצייי״ היא ניסתה לעלות אבל הסתובבה לאחור וצרחה ונפלה אחורה תפסתי אותה במזל וחיבקתי אותה אבל היא לא הגיבה ״חסמין! חסמין מה יש לך!״ שאלתי מנער את פנייה רואה את כולם מתארגנים לעלות לרכבים ״חסמין״ צעקתי וראיתי את מרטינה מסתובבת מהר ורצה אליי היא נפלה על בירכייה והתחילה לבכות ״חסמין קומי צריך ללכת״ צעקתי עם דמעות וראיתי שכל הבית אש והרמתי אותה עליי ורצנו אני ומרטינה לאוטו...
נקודת מבט חסמין:
שמעתי את עידו צועק לי ״חסמין״ אבל לא יכולתי לזוז לא ראיתי רק אש היה לי חיזיון מפחיד במיוחד...
חיזיון:
אני הולכת לבית ורואה את עידו ודייגו רבים לי בבית אני צורחת שיפסיקו אבל פתאום דייגו יורה בעידו ודניאל בדייגו
סוף חיזיון
צרחתיי ונפלתי לא מרגישה את הגוף שלי! כמו נוצה שמעתי הכל וראיתי הכל שמעתי את עידו קורא לי שמעתי את מרטינה בוכה וראיתי איך הבית שלי נשרף בפעם השנייה! אבל לא יכולתי להגיב הייתי בפאניקה עידו הרים אותי עליו שאפילו לא מצמצתי פעם אחת ואז סגרתי את עיניי..
נקודת מבט עידו:
״לא לאאאא פתחי את העיניים חסמין״ אני צועק באוטו כמו משוגע שאני רואה אותה סוגרת את העיניים היא תפסה לי את היד חזק ושמה לי עליו משהו פרח אדום קטן.. מאיפה היא הביאה פרח? ועוד אדום הרחקתי את הפרח אבל אז הוא התמוסס והיה רשום לי על היד ״אני אוהבת אותך״ (הערת כותבת- כן זה בידיוני לגמריייי) אין סיכוי זה לא קורה ליי ״לא לא״ צעקתי ובכיתי ״סע יותר מהר״ צעקתי על ירין שהיה כבר בחניון של הבית חולים הרמתי את חסמין על ידיי כמו כלה ורצתי למזכירות והיא התחילה לשאול מלא שאלות ״כוס עמק היא גוססת אני צריך רופא״ צעקתי עלייה והיא נבהלה ואמרה ״קומה 8 חדר 701״ טוב שלא הגזימו ושמו קומה 20 את הרופא חירום! רצנו כולם ביציאה מהמעלית ומלא רופאים אחרינו! הם לקחו אותה ולא הסכימו לאף אחד להיכנס יש איתה בחדר 3 רופאים וכל עשר דקות רצים עוד ועוד רופאים לחדר שלה! ישבנו כולם על הריצפה עם דמעות בעיניים ואת אמה שטוענת שזאת אשמתה. לירון ניחם אותה וירין ניחם את מרטינה ראיתי את דניאל המפגר הזה שלא הוציא מילה ״תגיד מה עובר עלייך״ צעקתי עליו והוא הסתכל עליי וסימן לי עם היד ״מה?״ מה יש לו זה מעמיד פנים שלא יכול לדבר ״לא אכפת לך ממנה בכלל״ צעקתי עליו וראיתי דמעות בעיניים שלו ואיך שהוא הופך להיות אדום והוא התחיל לצעוק ולהשתולל ולהגיד כל מיני דברים אז באה אבטחה ולקחה אותו... יצא רופא מתוך החדר של וכולם קמו  מרטינה קמה מהר ושאלה ״מה איתה?״ הרופא ענה ״המצב שלה נורא קשה כפי הנראה היא לא תצא מיזה יש משהו מיוחד שאני צריך לדעת עלייה?״ מרטינה ישר התפרצה ואמרה ״היא רואה חיזוינות ואת מהעתיד!״ ואז היא הורכינה ראש הרופא נכנס בריצה לחדר וכולם הסתכלו על מרטינה ואז רצו שני נערים בגילינו וצעקו ״איפה היא? המצב שלה לא טוב אני יודעת״ אחת מהם אמרה התפרצתי ושאלתי ״מי אתם?״ ״אני נטליה וזה מאטי אנחנו חברים של חסמין" ״היא במצב קשה לא יודעים אם היא תצא מיזה״ אמרתי להם והיא ענתה ״אני יודעת״ ואז מאטי אמר ״סיפרו לכם עלייה?״ שהוא ראה שכולם מסתכלים על מרטינה ומרטינה התיישבה וסימנה לנו לשבת סביבה והתחילה לדבר...

כמה מתחחחחחח