מכושפת מאהבה

פרק 16

בתמונה ירין❤️
מרטינה התחילה לספר לנו ואמרה "חסמין נולדה כמו כל ילדה רגילה אבל שהיא התבגרה היא זכרה יותר מידי דברים שילדה בגילה לא יכולה לזכור.. יום אחד היא באה ושאלה אותי "למה רבתי עם ירין לפני שנה" והיא בסך הכל הייתה בת שנתיים וחצי הזיכרון בגיל הזה לא טוב כל כך ובגיל 10 אובחן אצלה יכולת לראות את העבר.. לפני חצי שנה היא איבדה את הזיכרון וכך גם את היכולת הזאת אך בכל זאת היא גילתה יכולת חדשה לראות את העתיד" מרטינה סיימה לספר והייתי המום הסתכלתי על נטליה ושאלתי אותה "גם אתם ככה?" היא הנהנה ללא ואמרה "כל אחד והכוח שלו" "מה הכוח שלכם?"  שאלתי והיא התחילה לספר " אני יכולה להרגיש אנשים ולהיות במצבים שלהם למשל אני כל הזמן מרגישה איך הלב של חסמין דופק שהיא רואה אותך" היא אמרה וקרצה לי חייכתי חיוך קטן והסתכלתי על מאטי והוא אמר "אמממ... אני יכול לקרוא מחשבות אבל אני לא משתמש בזה הרבה כי לא אכפת לי מה אנשים חושבים" גיחחנו כולם וחייכנו היה שקט ואז תומס אמר "אני כמוהם" היה דממה... שקט מוחלט "אני יכול לרפא אנשים" התעצבנתי עליו עכשיו הוא ניזכר להגיד! "אז לך תציל את חסמין מפגר" צעקתי עליו אבל הוא ענה "אני יכול רק פצעים שמעל הגוף לא בתוך הגוף" התעצבנתי וכולם שמו לב לזה הרופא יצא אלינו ושאל "מרטינה"? מרטינה כמה ישר ואמרה "מה קרה???" הרופא אמר "היא אמרה דברים מוזרים נורא בבדיקות היא כל הזמן גמגמה "דניאל...עידו....דייגו...רובים...מוות" מרטינה הסתכלה עליינו ישר ונכנסתי לחדר בלי התראה ופשוט בכיתי עלייה וצעקתי "את חייבת להתעורר"
נקודת מבט חסמין:
נכנסו מלא רופאים וכל הזמן החזיון חזר אליי לא יכולתי עוד והצלחתי לדבר "דניאל...עידו...דייגו...רובים...מוות" אולי הם יביני משהו שמעתי בחוץ את עידו צועק ואז מישהו נכנס ובכה עליי לא יכולתי לראות מי כי לא יכולתי לפתוח את העיניים אבל לפני הצעקה ידעתי שזה עידו ניסתי בכל הכוח לסמן לו שהנה אני פה! אני חייההה אבל הרגשתי כלואה! ואז ראיתי מסך לבן ומולי עומדת אישה יפייפה שערה בלונדיני ארוך ועיניים ירוקות גופה בצבע מוקה והיא התקרבה ואמרה לי "ביתי את חייבת לקום"  "אמא?" לחשתי וכנראה שגם עידו שמע כי לחשתי בקול "בת שליי! שתקומי תישאלי עליי" היא אמרה וצעקתי "אמא תחזרייייי" התחלתי ממש להשתולל ואמא שלי צעקה "תישמרי על הפרחים" איזה פרחים? נירגעתי שהרגשתי כמו זריקה ביד שלי והרגשתי מישהו מרזיק לי את היד וראיתי שזה עידו פתחתי את עיניי ולחשתי לו במעט כוח שיש לי "שמור לי על הפרחים שבתוך המזוודה" פרחים? בתוך המזוודה?? מאיפה זה בא לי??? הוא ראה אותי עינייו האפורות התגנשו בי ושוב עצמתי את עיניי והוא לחש "אני מבטיח"
נקודת מבט עידו:
נכנסתי לחסמין והיא התחילה לדבר ולהשתולל אז קראתי לרופאים המשפט האחרון שהיא אמרנ זה היה "שמור לי על הפרחים שבתוך המזוודה" לאיזה פרחים היא מתכוונת? לחשתי לה שאני מבטיח ויצאתי בחוץ ושאלתי את מרטינה "איפה המזוודה של חסמין" היא סימנה בלי מילים והביאה לי את המפתח של האוטו יצאתי אל האוטו ופתחתי את המזוודה והכל היה שם פרחים, אותו פרחים שהיא הביאה לי באוטו.. זה מה שהיא ארזה? היא לא ארזה בגדים??? מה הקטע של הפרחים האלה???
●אחרי חודשיים●
חודשיים! חודשיים שהיא בבית חולים ואני הולך עם המזוודה הזאת לכל מקום! לדניאל הזה יש כבר חברה ומרטינה וירין דחו את החתונה שלהם בגלל חסמין והיום אנחנו הולכים לבקר אותה, מרטינה כבר בחודש 3 ורואים קצת בטן...לדניאל החרא הזה יש חברה והוא לא מתעניין בכלל בשלומה של האישה שלי!
נכנסתי לחדר רואה אותה מחוברת למלא מכשירים לפחות היא נושמת בכוחות עצמה, כל פעם שאני בא לפה אני לא שולט בעצמי.. אני כבר תקופה לא באתי לפה בגלל שאני לא רוצה לראות אותה ככה אני לא יודע מה עובר עליי אני אף פעם לא אהבתי ככה בחורה! אני מסוגל להרוג בשבילה! נכנסתי והתיישבתי לידה מרזיק את ידה ודמעות נופלות בלי שום סיבה! "אהובה שלי את שוכבת פה כבר חודשיים! חודשיים שלא שמעתי אותך צוחקת! חודשיים שלא שמעתי אותך צועקת עליי שאני יפסיק לצחוק עלייך ושאני יפסיק להציק לך... חודשיים שאת לא איתי! מרטינה וירין דחו את החתונה ומרטינה כבר בחודש 3.. לדניאל יש חברה חדשה...
נקודת מבט חסמין:
נאבדה לי כבר תחושת הזמן כל פעם באים אנשים שאני מזהה לפי הקול כי אני שומעת הכל אבל כבר הרבה זמן שלא שמעתי את עידו...הוא שכח אותי? הוא לא רוצה אותי יותר? למרות שאני לא חברה שלו...עדיין... ואז פתאום מישהו התחיל לדבר אני אף פעם לא ישכח את הקול הזה! הקול של אהובי זה עידו!! אני חייבת לקום! ניסתי בכל המאמצים ואז אחרי מלא זמן התגלה אליי מישהו נאה במיוחד ואמר "היי ילדה שלי למה את לא קמה?" זה אבא שלי "אבא"? שאלתי והוא הנהנן "קוראים לך בחוץ קומי" הוא ענה ואמרתי לו "אני לא יכולה" עניתי עם דמעות בעיניים "את יודעת כבר כמה זמן את שוכבת ככה?" הוא שאל והנהנתי לכן כי כל פעם באה רופאה וסופרת את הימים שאני פה... אני פה חודשיים! "ילדה שלי קומי את חייבת" אבא אמר לי "אתה תמיד ניסת להרוג אותי" צעקתי עליו "אז למה שאני יקום, אתה רוצה להרוג אותי" המשכתי  והוא הסתכל עליי מוזר ואמר "אני מתתי לפני 7 שנים איך אני יהרוג אותך בת שלי?" התחלתי לבכות מרטינה שיקרה לי! "מנסים להרוג אותי בחוץ" לחשתי לו והוא ענה לי "תשתמשי בכוח שלך ילדה שלי אני שומר עלייך עכשיו קומיייי" זה הדבר האחרון שראיתי... והדבר האחרון ששמעתי היה "אני אוהב אותך" שעידו אמר ואז לא הצלחתי לישמוע יותר! התאבקתי כל כך חזק נלחמתי בגוף שלי!
נקודת מבט עידו:
המד לב התחיל לצפצף ונהיה קו שהופך להיות ישר רופאים נכנסו מהר וצעקתי לה "אני אוהב אותך" יצאתי בוכה מהחדר ומרטינה באה אלי ושאלה מה קרה ראיתי שכולם פה אז סיפרתי להם על המכונה והם התחילו לבכות! היא לא יכולה למות! אסור שיקרא לה משהו!!!!
•נקודת מבט רופא 1:
נכנסו לחדר אני ועוד כמה רופאים והמכונה התחילה לצפצף "להתרחק" צעקתי ועשיתי עם המכונת ברזל (הערת הכותבת אין לי מושג איך קוראים לזה) אבל היא לא הגיבה "להתרחק" צעקתי ושוב עשיתי עם הלוחות ברזל העלתי לכוח המרבי וצעקתי "להתרחק" אבל היא לא קמה! אין מה לעשות..
תאריך פטירה: 10.3.2015
שעת פטירה: 16:00
שם הנפטר: חסמין אברגל
גיל: 17
סיבה: הלם טראומטי
קראתי למשפחה שיכנסו להיפרד ממנה והורדתי אותה מהמכונות יצאתי ואמרתי...
נקודת מבט מרטינה:
אנחנו שומעים רק צעקות ואז יצא אלינו הרופא והנהנן עם הראש "לא" דמעות הציפו אותי נפלתי על הריצפה ובכיתי ירין חיבק אותי ועידו שהלך לקנות שתייה ראה אותנו מתחילת המסדרון וכנראה הוא הבין שמענו רעש של זכוכיות וזה היה הבקבוקים שהוא הביא ונפלו לו והוא פשוט דפק ריצה אל החדר שלה עם דמעות בעיניים...
נקודת מבט עידו:
הלכתי לקנות שתייה ושעליתי כולם ישבו על הריצפה ובכו! לא זה לא יכול לקרות לי! העפתי את הבקבוקים ורצתי לחדר שלה היא הייתה לבנה ויפה שערה הבלונדיני היה מונף לאחורה והיא הייתה נראת שלווה וטובה בכיתי עלייה! צעקתי! " את לא יכולה ללכת! את עוד לא אישתי! את עוד לא גידלת את הילדים שלנו! את לא יכולה ללכת" ואז הרגשתי יד מעליי לא התייחסתי והמשכתי לבכות עלייה ולהגיד "אם תקומי אני מבטיח לשמור עלייך! אני מבטיח לא לעזוב אותך יותר אף פעם! רק תקומי" "אני אוהב אותך יותר מהכל חסמין" הסתכלתי עלייה, נגעתי בה היא היתה קפואה נתתי לה נשיקה ואז..
נקודת מבט חסמין:
לא יכולתי יותר נישברתי! שמעתי את מרטינה צועקת ובוכה מה אני מתה? אבל אני שומעת! ואז שמעתי את מה שעידו אמר לי וניסתי להרים את היד ואני לא מאמינה שהצלחתי!!!! שמתי עליו את היד אבל היא נפלה ישר.. אני חייבת לפקוח עיניים אני חייבת לקוםם!!!!!!!!!
הייי מתוקות ומתוקיםםם הפרק ארוך ואתם בטוח רוצים לראות מה יקרה לחסמין אז תגיבו ותצביעווו
אוהבת אותכם❤