ללא פחד

פרק 5

אני ודין הלכנו לתוך הבית לקחנו כוס שהייתה על השולחן ראיתי את הפרצוף של דין כזה מפוחד בחיים לא הבין איך אפשר לפחד במיוחד לא ככה, אם תחשוב על דברים רעים יקרו דברים רעים, הכוס הייתה אצל דין "דין רוצה שאני יעשה את זה?" הוא עשה לא אם הרא ועשה עם האצבעות שלוש שתים אחד וזרק את הכוס על הדלת והיא התנפצה לקחנו עוד שלוש כוסות מהר ורצנו לבחוץ,  שמענו צעידות זה בטח הוא זרקתי עוד כוס לשיח שהיה ליד הדלת' השארנו אותה פתוחה במזל, ושמעתי אותו צועק משהו, ואז הוא יצא מהדלת כולם רצו ישר לחפש את דנה באיזה חדר היא חוץ ממני ומדין היינו צריכים להשאר, נצמדנו לקיר "צריך להרחיק אותו יותר" "אבל איך אנחנו יכולים רק לקרב אותו אליהם הוא בחוץ" "אז צריך להשאיר אותו בחוץ" "הה באמת" דין אמר בקול קצת מעוצבן "יש לי רעיון" אמרתי "חכה לי פה", זרקתי עוד כוס לצד השני שלנו הוא הסתובב דפקתי ריצה והתגלגלתי לשיח שהיה שם, הלכתי למדרכה וקמתי, וניכנסתי לחצר כאילו אני מישהי אחרת ושאין לי מושג מה קורה כאן, האיש ראה אותי אוקיי מתחילים, "שלוםםם אתה הסוכן של הבית ברור שאתה הסוכן של הבית" אמרתי וחיבקתי את האיש קלטתי את הפרצוף הלא מובן של דין אבל המשכתי, "טוב אז תראה אני רוצה למכור רק חלק מהבית רק את הקומה למטע בו בו  אני יראה לך" "האיש עשה פרצוף מבולבל אבל זרם עם זה, נכנסנו לבית וירדנו למרתף, "טוב אז תראה אני רוצה למכור את החלק הזה מה את ה חושב שכדי לעשו..." צעקה קטעה את המשפט שלי, סעמק חשבתי לעצמי האיש הסתכל עלי והבנתי שהוא הבין הכל הוא עמד לתת לי בוקס אבל תפסתי את היד שלו ושמתי אותה מאוחורי גבו אחר כך השכבתי אותו על הרצפה וישבתי עליו, לקחתי צעיף שהיה מונח על הרצפה וקשרתי את האיש לכיסא ולקחתי לו את הרובה מהכיס, פתחתי את החלון של המרתף (חלון בממש למעלה שצריך לעלות על הספר ואז רואים את החצר)  אבל לא ראיתי אף אחד השארתי את החלון פתוח כדי שכשהם יעברו פה הם יראו אותי, אבל בעצם אם הם ברחו למה שהם לא יברחו למה שישארו פה בישבילי? ילדה שהם מכירים כמה זמן יום, האיש הסתכל עליי איך שכחתי, התקרבתי עליו הייתי סנטימטר קטן מהפנים שלו היו לאיש עיניים כחולות עמוקות, כחולות מוכרות נגעתי בלחי שלו מעל הכובע גרב והרגשתי את רעד הפנים שלו," ממה אתה פוחד?, שאני יגלה מי אתה?" "את לא יודעת מי אני" "אז ממה אתה פוחד" "מהבוס שלי" "למה מי שלח אותך מה עשיתי לו" "אני לא יודע הוא אמר לי לבוא לפה ו.." הוא נתקע "ומה?!" אמרתי בקול רם "אני כבר אמרתי יותר מידי" "תקשיב אם לא תגיד לי עכשיו אני יתן לך בעיטה שיכולה לשבור לך עצם וכמו שבטח שמת לב אני יותר חזקה ממה שאני ניראת" "שמתי לב אבל אני יותר מפחד ממנו" "ממנו מי זה ממנו?" "הבוס שלי כבר אמרתי לך" משכתי את הכובע גרב מהפרצוף שלו הוא היה כל כך מוכר אבל אני לא מצליחה להבין מאיפה, "אני מכירה אותך" אמרתי "את לא" "אני כן רק תגיד לי מי אתה" "את לא מכירה אותי תביני" חזרתי להיות קרובה אליו מהפנים שלו מהעיניים הכחולות שלו "אני מכירה אותך" אמרתי בלחש והוא לא ענה, שמעתי צעדים הבתכלתי בחלון זה היה אריאל ודנה, "אריאל דנה" צעקתי והם עצרו במקום לא הבינו איפה אני "אני פה בחלון" אמרתי והם הסתכלו למעלה "בחלון למטע שך המרתף" אמרתי וגילגלתי עיניים בלי שהם רואים והם ישר רצו אלי, "דנהה את בסדר" "עכשיו כן" "את בסדר?" אריאל אמר ונשכב אל הדשא בניסיון להיות בגובה העיניים שלי, נזכרתי באיש הזה שפה אני לא יכולה שהמשטרה תיקח אותו אני אני מכירה אותו וגם הוא לא ניסה לעשות כלום "טוב אני יוצאת מהבית ובאה אליכם חכו לי בחוץ" אמרתי "סבבה" שתיהם ענו והלכו, "תודה" האיש אמר ואני בנתיים שחררתי את הקשירה שלו מהכיסא לרק הידיים שלו כמו אזיקים, "אני כבר לא יברח" "לא אכפת לי" עניתי באדישות הוא קם מ הכיסא הוא היה גבוה בערך בגובה של דין והוא היה שרירי רק עכשיו שמתי לב לזה הוא יכל לנצח אותי אבל למה הוא לא עשה את זה "אז מה עכשיו" האיש אמר והעיר אותי מהמחשבות "אני נותנת לך לצאת בתנאי שאתה מספר לי מי שלח אותך" "אני לא יספר לך את זה אני מעדיף לשבת בכלא מאשר להגיד לך את זה" "אז למה הוא שלח אותך" "אני באמת לא יודע" "ולמה דווקא לפה כאילו חטפת את דנה לא היה עדיף לעשות את זה אצלה לבד או משהו, "אני לא באתי לפה בשביל דנה זה היה בטעות" "אז למה באת לפה?!" "בש בשבילך" "זה היה די ברור בכל זאת זה הבית שלי אבל למה?" "אני לא יכול לגלות" הוא אמר והוריד את הפרצוף שלו למטע" פתחתי את הקשירה שלו "לך תצר מהחלון מאחורה בקומה למעלה ואל תחזור לפה בסדר" הוא הרים את הראש למעלה הינהן והלך, ואני עליתי למעלה לדנה אריאל וכולם, "יסמין" דנה רצה אליי וחיבקה אותי "תודה" היא אמרה עם דמעה בעין "זה בסדר את לא צריכה לבכות זה היה כלום" היא נגבה את הדמעה, "טוב מה את עומדת לעשות עכשיו" מישהו שאל "כן את לא יכולה עכשיו להישאר לישון פה לבד מה יקרה אם הוא יחזור" "אני יודעת לדאוג לעצמי אל תדאגו עכשיו כל אחד צריך לישון בבית שלו" "ולהשאיר אותך פה לבד? בחלומות שלךךךך" דנה אמרה וצחקתי"דנה במיוחד את צריכה לישון טוב במילא מחר בבוקר אני נוסעת לראות את החברים מ(לא אומר את השם של העיר) וזה כאילו עוד3 שעות" "וואו מה השעה כבר?" " שש בבוקר" "אומייגד ברצינות" "כן נו אני ישרוד שלוש שעות לבד" "טוב את צריכה עזרה עם הניקיונות?" "לא לכו כבר ביייי" כולם התחילו ללכת חוץ מדין "מה קרה?" "את יודעת שיכלת למות שם?" "לא" "אז שתדעי" "אבל אני לא" "את כן" "תאמין לי אני לא" "רק בגלל שאת לא פוחדת מכלום זה לא אומר שלא יכלת למות" "זה לא קשור" צעקתי "אז איך את יודעת" הוא צעק בחזרה והשתתקתי "את דיברת איתו?" הוא אמר בקול חלש המשכתי לשתוק "את דיברת איתו" "דין חכה רגע זה לא ככה זה לא כמו שזה נראה" "אז איך זה" "אז הוא שמע אתכם צועקים אז הייתי חייבת לעשות משהו אז הוא ניסה לתת לי אגרוף הדפתי אותי וקשרתי אותו לכיסא" הראתי לא את הכף יד שלי שנשארה אדומה מהבוקס, "יסמין" הוא אמר והחזיק בידי "את חדשה פה את לא מכירה את המקום הזה תתרחקי מאנשים מסוכנים טוב" היינו כל כך קרובים יכלתי לשמוע את פעימות הלב שלו "אני לא יכולה" אמרתי והסתתי מבט מהפנים שלו מהעיניים הירוקות שלו, הוא עזב את ידי "תנסי" הוא אמר והלך... 

מה אתם חושבים על הפרק? ☻

 אשמח לתגובות ודירוגים אוהבת♥