ללא פחד

פרק 6

ישבתי כמה דקות בכניסה של הבית נשענת על הדלת, לא היה לי כח להיכנס הרגשתי את הרעב תוקף אותי אז נכנסתי הביתה בכוח שאין לי לקחתי את הכסף שאמא שלי השאירה לי לקחתי את המפתחות לבית והלכתי למכולת הפעם אני זוכרת את הדרך חשבתי לעצמי וגיככתי, לא היה אף אחד בחוץ השעה הייתה שש בבוקר אצלנו כולם כבר היו ערים רצים מטיילים, פלטתי הנחה קלה קצת של געגועים, עוד שלוש שעות חיכתי לעצמי שוב, אוקיי ימינה או שמאלה גרררר מתי אני יזכור כבר הסתכלתי לשני הצדדים, ימינה חשבתי לעצמי וחיוך נצחון עלה לי על הפנים, התחלתי ללכת והפעם פעם ראשונה הסתכלתי על האזור פה לא על הדרך על החנויות הדברים שמסביב, ראיתי כזה מקום עם שקי איגרוך וישר התלהבתי, אני מתה על שקי אגרוף אני ילדה עם פתיל מאוד קצר תחרותית סך הכל כל מה שאפשר כדי להיות הילדה העצבנית המושלמת אז בבית הקודם היה לי שק אגרוף להוציא עליו עצבים, נכנסתי לחנות ראיתי שם הרבה אנשים נותנים מכות לשקים מדריכים ובצד מוכר כנראה זה משולב חשבתי לעצמי, "שלום" איש עם חיוך נחמד פנה עליי "שלום" עניתי בחזרה "באת לקנות שק אגרוף?" "אולי אני יכולה לנסות כמה?" "בטח קחי כפפות ותהני" האיש נתן לי כפפות והלבשתי אותם על הידיים שלי, בצד היה שק אגרוף ורוד בדיוק כמו שהיה לי בבית התקדמתי עליו ונתתי בוקס אחד זה הרגיש כל כך טוב נתתי עוד אחד ועוד אחד לא שמתי לב כבר כמה נתתי כמה אנשים הסתכלו  בתדהמה, מי היה מאמין שילדה כזאת טובה תרביץ כל כך טוב הה כולם חושבים ככה בהתחלה, החזרתי את הכפפות למוכר "תשמור לי את השק הזה טוב" "בשמחה" המוכר ענה ואני יצאתי החוצה מרגישה את הבטן שלי מקרקרת מתחננת לאוכל, המשכתי ללכת למכולת קניתי לי מאפינס שנראה כזה טעים ובאמת היה ככה אכלתי אותו כל כך מהר שלא יאמן, וחזרתי הכי מהר שאני יכולה לבית שלי רציתי כבר לקנות את השק אגרוף הזה, לקחתי את המפתח ופתחתי את הקופה שלי יש לי שם כסף מאז שהייתי קטנה ותאמינו לי זה הרבה כסף, לקחתי בערך אלפיים מתוך זה כי לא הייתי בטוחה כמה זה יעלה ויצאתי שוב, השעה הייתה כבר שבע וחצי ואנשים התחילו להתעורר ראיתי אנשים רצים הולכים לא יודעים מה קרה לפני בסך הכל שעתיים בבית שלי ומזה הייתי שמחה, ימינה אמרתי לעצמי כהגעתי לפנייה וחייכתי שוב את חיוך הניצחון שלי, איך אני אוהבת לנצח גם אם זה את עצמי, אבל החיוך ירד תוך שניות אחדות שראיתי אותו ישר זהיתי אותו את העיניים הנוצצות שלו זה האיש הזה מהבית שלי הוא שם לב אליי וקפא במקום הוא היה על ספסל כזה ספסל מוכר עם עוד שתי ילדים מעשנים וזונה עליו, הוא קם משם והלך עליי הלך עליי כל כך מהר ואני עמדתי שם חיכיתי לו, אני יודעת מטומטם אבל הוא חייב לי הרבה הסברים ואני לא מפחדת ממנו, "תלכי מפה" "למה אתה פה אמרתי לך להתרחק ממני לא?!" "תלכי מפה" הוא הרים את קולו ראיתי מישהו מתחיל ללכת עלינו לא הספקתי לראות מי זה והאיש הזה אני אפילו לא יודעת עדיין איך קוראים לו דחף אותי לקיר ונישק אותי ניסיתי לזוז אבל הוא לא נתן לי לצאת עד שהאיש הזה הלך והתרחק, "תעזוב אותי" דחפתי אותו ממני "בואי" הוא אמר והתחיל ללכת קצת יותר רחוק שלא יראו אותנו, "תקשיבי יסמין" "לא תקשיב אתה איך שלא קוראים לך" צעקתי "גיא השם שלי זה גיא" " אז גיא אתה תתרחק ממני פשוט תתרחק" "תאמיני לי שאני מנסה" "מנסה הרגע צרפתת אותי על הקיר" "כדי לעזור לך" "לעזור לי?! במה זה עזר לי בדיוק?!" "תקשיבי אני לא יוןדע למה שלחו אותי עלייך אבל זה לא יכול להיות טוב רק הגנתי עלייך החזקתי לך טובה" "אוקיי החזרת לי עכשיו תתרחק ממני טוב" אמרתי לו כשהסתכלתי בעיניים הנוצצות שלו הכחולות האלו, הוא הנהן והלך, אני הסתובבתי וחזרתי הביתה אני יקנה את זה אחר כך עכשיו אני יסע לעיר האמיתית שלי לחברים האמיתיים שלי בלי כל הצרות שיש לי פה, באתי לפתוח את הדלת אבל סעמק המפתחות הם בטח נפלו לי בקיר אני כל כך מקווה שהם הלכו כבר, יצאתי שוב מהבית מרגישה מטומטמת בגלל כמות הפעמים שהלכתי את הדרך הזאת רק היום, אני מגיעה לפנייה תודה לאל הם לא פה אני חושבת לעצמי אבל תוך רגע אני שומעת קול של מישהו, "אני לא מאמין איך טעית למה לא חטפת אותה" "אני מצטער היא פשוט נכנסה" זהיתי את הקול של גיא "תקשיב אני מקווה בשבילך שהיא לא עלתה עלינו כי אחרת אתה תחטוף" זה בטח הבוס שלו אולי אני יבין עכשיו הכל "אל תדאג היא לא הבינה כלום אבל בוס אני יכול לשאול משהו" "נוו שאלה אחת ואתה מתחפף מפה שמעת" "למה כל כך רצית לחטוף אותה" כן כן גיא תודה "החלף שאלה" "אבל אבל למה היא מה היא עשת לך" "אמרתי לך להחליף שאלה לא?!" הוא צעק ושמעתי קול של משהו נשבר ויבבה של כאב, "אני מקווה בשבילך שלא אכפת לך ממנה כמו שאני חושב ברור?!" "ברור" הוא אמר בקול מפוחד, אני כל כך רוצה לדעת מי זה, בעצם למה שאני לא פשוט יסתכל מה כבר יקרה מי יכול עליי הוא נוגע בי אני מעיפה לו בעיטה, לקחתי נשימה וקפצתי למקום ששמעתי ממנו את הקולות אבל הם לא היו שם סעמק סעמק את שיכלתי לדעת מיזה אוףף יודעים מה על הזין שלי אני מתעסקת בזה אני פאקינג יומיים בעיר וכבר אני מרגישה כאילו אני פה שנים, הלכתי למקום שגיא נישק אותי ושם היו המפתחות על המדרכה מזל שאף אחד עוד לא לקח אותם, חזרתי הביתה זהו עכשיו אני נוסעת לחברים שלי לחברים האמיתיים שלי לא אלו שאני נעולה איתם בבית  עם איזה חצי גנב אלא עם הילדים שגדלתי איתם, אוף למה עברתי לפה, התעצבנתי התעצבנתי כל כך לא יכלתי אתם מכירים את זה שאתם עצבניים אבל פשוט אין לכם מה לעשות זה מה שקרה לי טוב מה שקורה לי כל פעם שאני עצבנית אני יודעת אני בעייתית אבל זה מי שאני טוב?! שמעתי צלצול בדלת מי זה יכול להיות עכשיו פתחתי את הדלת זה היה דין "מה?" אמרתי בקול עצבני "באתי לראות שאת חייה" הוא אמר עם חיוך מתוק שהרגיע אותי תוך כמה שניות "סליחה אני פשוט עצבנית" "זה בסדר את צריכה לראות אותי עצבני בעצם את לא" צחקתי  "טוב אז" "טוב אז את נותנת לי להיכנס" "הא כן בטח" זזתי לצד והרגשתי איך פניי ניהיו אדומות "תאמת בדיוק באתי ללכת" "מה  לאן" הוא אמר עם פרצוף מבולבל אחרי שהתמקם כבר בספה "לעיר הישנה שלי" "הה אני מבין" הוא אמר עם פרצוף מאוכזב וקם ,"טוב אז אני ילך" "לא זה בסדר במילא עמדתי להקדים כי היה לי משעמם עכשיו אני לא צריכה להקדים" אמרתי והתיישבתי איפה שהוא ישב בספה "טוב אבל את תצרכי לתת לי את המקום שלי בחזרה" הוא אמר וזזתי אחורה עם גיחוך קל בגרוני "תאמת רוצה לא להיות בבית שלך זה קצת לא עושה לי טוב" הוא אמר וקם בחזרה "סבבה בוא לבחוץ" "טוב אז אני עושה לך סיור" "לאא אין לי כח לזה" "יהיה לך כוח בואי" הוא אחז בידי ומשך אותי לקום מהספה לקחתי את המפתחות ויצאתי החוצה עם דין הסתובבנו קצת הוא הראה לי את הפארק הגדול שלפי מה שהבנתי לשם כולם יוצאים תמיד את הקניון ואת המזרקה. "דין אני עייפהההה" "טוב בואי נשב כמה דקות" ישבנו ליד המזרקה "אז מה את חושבת על העיר" ,נחמדה" "רק נחמדה" אמר וחייך חיוך שהראה את שיניו הלבנות, "טוב היא יותר מנחמדה" "יופי" הוא אמר והתקרב אליי כל כך שיכלתי לשמוע את נשימותיו הייתי סנטימטר משפתיו, "מה עם דנה" לחשתי כשאנטי מתרחקת קצת מפרצופו "דנה מאוד נחמדה אבל את יותר" הוא אמר ורכן אליי לנשיקה אבל הלכתי אחורה "ממשיכים בסיור?" אמרתי מתאמצת לא להיות כולי אדומה "אממ כן בואי אחרי" הוא אמר ושם את ידו מאחורי ראשו וישר שהוא יסתובב הרשתי לעצמי לעלות את הסומק על לחיי היה כמה דקות של שקט עד שראיתי קיוסק עם הסוכריה שאני אוהבת סוכרית לב "אומיגדדדד" צרחתי ורצתי לשם" מה קרה" דין אמר ותפס בידי ושוב חזרנו להיות קרובים כל כך "רא ראיתי את הסוכריה שאני אוהבת" שיט מה אני מגמגמת, עכשיו דין צחק שהבחין בסומק בלחיי  ואני נתתי לו מכה בראש והלכתי לקנות את הסוכרייה ואז מעתי לחישה באוזני "זה בסדר יפה לך אדום" הבנתי שזה דין וניהייתי אדומה שוב והוא רק צחק שוב התחלנו ללכת "אז למה לא רצית" "לא רציתי מה?" "את יודעת במזרקה" "לא רגיל שבחורות אומרות לך לא הא?" אמרתי עם גיחוך קל "לא פשוט עכשיו אז היית כאילו זה היה נראה ש" "תקשיב דין זה לא שאני לא רוצה זה פשוט שאחד נישקת את דנה הילדה הראשונה שהתחברתי איתה ואני לא רוצה להרוס את זה שתיים אני מכירה אותך שלושה ימים שלוש אתה מכיר אותי רק שלושה ימים" "שתיים ושלוש זה אותו דבר" "זה לא תאמין לי אני למדתי את זה בדרך הקשה" דין התקרב אלי בקול מילה שאמר "אז בעצם את אומרת שכשאני יכיר אותך יותר זמן נגיד חודש אז כן?" "לא אמרתי כמה זמן זה" "אוקיי אז אני פשוט לא יפסיק לנסות" "מה זאת אומרת לא תפסיק לנסות" הוא כבר היה קרוב אליי מאוד שוב" ,לא יפסיק לנסות לנשק אותך" הוא אמר וריסק את שפתיו על שפתי אוקיי הוא מנשק טוב ממש טוב זרמתי איתו קצת אבל אחרי כמה שניות הזזתי אותו "הבנתי" אמרתי והוא היה נראה מרוצה מבין שחשבתי שהנשיקה טובה "טוב אני ילווה אותך הביתה" הוא אמר והתחלנו ללכת

~שלושה ימים לסוף החופש הגדול~

בזמן הזה של החופש אני התמקמתי בעיר יצרתי חברים חוץ מהחבורה שפגשתי אבל החברים הטובים שלי זה הם כאילו לא כולל את החברים לי מהעיר הישנה שאני מדברת כל יום כמעט בווצאפ דין ואני מאוד התקרבנו אבל אנחנו עדיין לא זוג אני חושבת שניראה קודם אי אנחנו בבצפר ואז נראה אבל הוא עדיין מנשק אותי לפעמיים ואני חייבת להגיד שזה לא רע בכלל ודנה בכלל גיליתי שהיא מאוהבת באריאל אז הכל טוב...

"נווו דנה כמה זמן לוקח להתארגן"

"דקה אני יורדת" דנה צעקה מלמעלה 

"נוו דנההה באלי יםםםם" 

"טוב ירדתי ירדתי" דנה אמרה כשהיא יורדת במדרגות 

"תודה לאל מה עשית שם למעלה"

"חח סתמי כבר ובואי" 

יצאנו לאוטו והגענו לים יואו איך אני אוהבת את הים פרשנו את המגבת על החול ושמנו מוזיקה בטלפון 

"אחחח אני לא מאמינה שזה עומד להיגמר עוד מעט" דנה אמרה כשהיא שכובה על גבה ונותנת לשמש לרוף את עורה 

"אחח גם אני לא עדיין לא הייתי בבצר פה ואני כבר לא אוהבת אותו" "אני הייתי בו ותאמיני לי לא משהו גדול" שתינו צחקנו "טוב דנה חם לי בואי להיכנס למים" "איזה נראלך שיש לי כח לקום מפה" "אוף עצלנית אני ניכנסת לבד" אמרתי כשאני קמה מהמגבת הנעימה והחמה "טוב אבל תזהרי ממדוזות" "טוב" צעקתי לה כי כבר הספקתי להתקדם קדימה הכנסתי את רגלי למים הקרירים וזה היה כל כך נעים ותוך שנייה מצאתי את עצמי במים שמגיעים לי עד הצוואר, הרגשתי מישהו מחזיק את מותני בדרך מוכרת הסתובבתי ובלי לשים לב הייתי סנטימטר מהפה שלו בלי שידעתי אפילו מי זה, "מה קורה מפונקת התגעגעת?" ישר זיהיתי מיזה לא הייתי צריכה אפילו להסתכל זה היה...