Love me, Love me not

Love me, Love me not, chapter 6 (+18)

את הלילה לא לילה הצלחתי להעביר בקושי, במחשבות ותחושות שלא הרפו ממני אף לא לשנייה.
בכל פעם שעיניי נעצמו והמסך השחור הופיע, התמונה של ידו של ריאן על ירכי עלתה, והציגה כמו סרט נע את כל מה שקרה, כבר הייתי בטוחה שדמיינתי את כל זה, או שסתם חלמתי על זה בלילה וקמתי משינה.
התחושות בבטן התערבלו לי, הסתובבו ואף הרגשתי בחילה קלה, חשבתי על מדי, מדיסון שישבה לידנו, ובתוך שנייה עלה למוחי שמו של טובי על צג הטלפון שלה, ושלא נדבר על המשפט שכתב לה בשעת לילה מאוחרת כשהיא נמצאת במרחק אלפי קילומטרים ממנו וישנה בלילה בזרועות של גבר אחר.
קמתי לקפה של בוקר, אפילו הקפה לא יצא לי טעים, גם בזה צריך כישרון.
זרקתי את כולו לפח, והורדתי את באדי לטיול בוקר.
בטיול הבוקר הזה לא הצלחתי לתפקד, הייתי כחצי בן אדם וחצי רוח, הגוף שלי היה על האדמה וראשי בעננים או מטייל בגלקסיה אחרת.
"האנה, בוקר טוב!", חיפשתי קצת קול היגיון אצל האנה.
"מלי, מה נשמע?", שאלה בקול בוקר מנומנם.
"הכל בסדר... לא בסדר... תקבעי את", אמרתי בלבול כשהתיישבתי על אחד הספסלים ובאדי ניתר על ידי.
"אני צריכה לפתוח פינה חדשה, כל יום שבת, על חייה של מל ג'ונסון!", צחקקה.
"בואי אליי?", הציעה.
"בדרך!", מה הייתי עושה בלעדיה בחיים שלי?.
לקחתי את באדי על ידי, ונסענו בסאבויי לכיוון ביתה של האנה,  השעה עוד הייתה מוקדמת כך שהעומס לא החל.
חיבקתי את האנה לשלום, שחררתי את באדי לחבריו הכלבים והחתולים שאצל האנה באומנה, והתיישבתי על אחד מכיסאות המטבח, מחכה לקפה שאולי יעורר אותי.
האנה הגישה לי ג'ריקן של קפה, "זה בהחלט מה שאני צריכה", אמרתי בקול.
"רואים!", האנה 'רמזה' קלות והסתכלה על שקיות העיניים העייפות שלי.
"קדימה!", סימנה לי עם ידה והחלתי לשפוך את כל סיפורי ליל אמש.
"הוא הניח את כף ידו על הירך שלי! הירך החשופה, שרעדה והצטמררה בלי סוף!", ישר כיוונתי לעניין.
האנה החלה להשתעל כשהקפה שהיה אמור לרדת למטה נתקע בדרך להלם המשפט שלי.
"הוא מה?", צעקה.
"מה ששמעת, זו הייתה אחת הארוחות המביכות בחיי, שתיתי מלא יין, ניסיתי להיות רגועה, הייתי לחוצה כמו סיר לחץ ומדיסון נרדמה, ישבנו על הספה ופשוט הוא עשה זאת, בלי בושה!"  ניסתי לדחוף מילה במילה, להספיק להגיד כמה שיותר במשפט אחד, הלחץ הכריע אותי.
"הוא לא נורמאלי, אבל אין ספק שיש פה משהו", האנה עיקמה את גבותיה.
"הוא הופך אותי ל-לא נורמאלית", נאנחתי.
"עוד היום יש לנו דאבל-דייט!", נזכרתי.
"את לא מעדכנת אותי בכלום!, איזה דאבל דייט מדובר?", הסתקרנה.
"אני, דניאל, מדיסון וריאן, הזוגות הנוצצים", אמרתי בייאוש והצלחתי להוציא מהאנה אנחת צחוק קלה.
"זה לא מצחיק הסיפור הזה!, נראה לי אמציא שאני חולה או משהו", ניסתי לחשוב על פיתרון אולטימטיבי לסיטואציה הזו.
"ממש לא, אני ממש מתעניינת לדעת מה יקרה בדייט הזה, אני מרגישה כאילו אני בטלנובלה איתכם, אפשר לבוא לתצפת?", האנה חייכה חיוך רחב, ונראה לרגע כאילו היא מרוצה מהמצב שנקלעתי אליו.
"את רוצה אותו!, ואין לך מושג איך לעמוד בזה", חזרה האנה על צמד המילים האלה בלי סוף בחיוך מאוזן לאוזן, והגוף שלי... הגוף שלי נכנס לסטרס, הוא יודע זאת, יותר טוב מהראש שלי מה שבטוח, המגנט שיש בגופו של ריאן לא מצליח להשאיר את הגוף שלי אדיש אליו יותר מדי.
"אני בכלל רוצה את דניאל", אמרתי בניסיון שכנוע כושל.
"אולי את רוצה את דניאל אבל את רוצה גם את ריאן", האנה צדקה, כמו תמיד בערך.
אחרי שסיימנו את הדיון הבלתי נגמר, על סוגיית ריאן- דניאל- מדיסון התפנינו ליום שלנו, צפינו בסרט אימה, הכנו פנקייקים לארוחת בוקר ואפילו יצאנו לטיול עם כל הפמליית כלבים לסנטרל פארק.
חזרתי הביתה בשעת אחר הצהריים, הייתי כל- כך עייפה מהיום המתיש פיזית ונפשית, הנחתי את ראשי על הספה ונפלתי אל תוך שינה עמוקה.
כשפקחתי את עיני, השעה הייתה 20:00 בערב, נזכרתי בדאבל דייט המטופש שצריך להתקיים בעוד שעתיים בלבד!.
לקחתי את האייפון שלי, וראיתי אינספור הודעות ממדיסון וכמה גם מדניאל, ששואל האם מתקיים הדאבל דייט היום.
עניתי לו בחיוב, והחזרתי למדיסון שיחה, שאנחנו זוכרים וניפגש במקום בשעה 22:00 בערב.
ניגשתי אל הקולקציה שמדיסון ארגנה לי בחסותה ושלפתי ג'ינס בויפרנד עם קרעים בהיר, חולצה לבנה עם גימורים מעוגלים שמבצבצת הבטן ועליה חורים קטנטנים.
את הנעלים היה מאוד פשוט לבחור גם כן מתוך המזוודה, סדנל בצבע ורוד עתיק, עם עקב שופע.
הרגשתי קיצית, למרות ששתי הדברים שהיו חסרים, הראשון הוא השיזוף, וכמובן הרוח החמה, עדיין מאוד קר בערב.
כמו שאני מכירה את דניאל, במהלך הערב הוא יתרום לי את הז'קט המחויט שלו.
התאפרתי מעט, שמתי אודם בהיר, קצת בושם לא יזיק והרגשתי מוכנה.
כשהייתי מוכנה, דניאל כבר המתין לי למטה, לא אהבתי שהוא ממתין לי יותר מדי זמן, אבל מדי פעם הרשתי לעצמי לאחר איחור אופנתי, לפחות שירגיש שהשקעתי למענו..., או למען ריאן.
לאחר שעה של נסיעה בפקקים של ערב שבת בניו יורק, הגענו למתחם הפנסי שמדיסון סגרה לנו, היא גרה מרחק קילומטרים ועדיין יודעת לאן הכי שווה לצאת בניו יורק, המקום היה שורץ סלבריטאים, למרות שבפעם האחרונה שהייתי ב O2  נשבעתי כי לעולם לא אחזור למקום מסוגו.
לא נאלצנו להמתין בתור, ככה שההתחלה לא הייתה מביכה יותר מדי כמו שחשבתי.
דניאל לבש את אחת מחליפותיו הכחולות שהחמיאו לעיניו מאוד, לעומת זאת ריאן הגיע בלבוש רגיל של ג'ינס וחולצה מבד כותנה אפורה ועדיין היה נראה מליון דולר בלי מאמץ קטן.
מדיסון לבשה שמלה פרחונית, עם גימורים מדהימים, ומחשוף אדיר- אם אפשר לקרוא לזה ככה, נעלי עקב מפה ועד קליפורניה וכל האקססורייז שלה השלימו את האווירה הבוהמית- השיק שלה היה בלתי נגמר.
כשהתיישבנו סביב השולחן הדבר הראשון שהייתי צריכה הוא אלכוהול- ראיתי שריאן שולח לי מבט קשוח, אבל התעלמתי,החלטתי שלא להצליב מבטים איתו כל הערב זהו הפיתרון הטוב ביותר, בהתחשב למאורעות ליל אמש.
ריאן ישב ממולי, דניאל לצידי ומדיסון מאלכסוני.
המקום היה פתוח, עם תאורה אדומה, שקצת הזכירה את הגיהינום, למרות שעדיין לא ביקרתי שם, החלל הומה באנשים חשובים, וכמה כמוני שעם קצת מזל נכנסו.
המוזיקה הייתה רועשת בשירים חדשים, כך שבקושי יכולנו לשמוע אחד את השנייה, לא יכולתי לבקש יותר מזה, פחות בושות ופחות אותי עם אודם בלתי נשלט על לחיי.
דניאל לא הפסיק להעריף עליי אהבה ותשומת לב, יותר מדי, עם כמה ששנאתי שזוגות מראים חיבה במקומות ציבוריים, החלטתי שאני זורמת עם דניאל, במיוחד אחרי כל  הצ'ייסרים ששתיתי בניסיון כושל לדמיין שריאן הוא לא זה שיושב ממולי.
דניאל ואני התנשקנו, נגענו ודיברנו, ניסיתי כמה שאפשר להתעלם מקיומם של מדי וריאן שישבו ממולנו וחשבו שזה הולך להיות דאבל דייט מן השורה.
מפעם לפעם מדיסון ניסתה להשחיל מילה, או לנסות לפתוח בדיון מעמיק, לא כל כך צלח לה, יש לציין שגם היא הערב לא נראתה במיטבה, במיוחד שהיא לא מנסה להיות מסמר הערב- סימן שיש משהו חשוד.
"אני חייבת ללכת להתפנות!", עצרתי את דניאל מנשיקותיו הסוערות, ליטפתי את חזהו קלות והתרחקתי ממנו.
בצורה מגושמת ביותר, הרחקתי את כיסאי מהשולחן בו ישבנו, טיפה מעדתי והצצתי אל עבר ריאן שהיה נראה דרוך לכל סיטואציה שעומדת להתרחש.
מדיסון הייתה שקועה בטלפון הנייד שלה והוא, הוא הסתכל עליי ועל דניאל.
"את רוצה שאלווה אותך?", הציע דניאל.
"לא, זה בסדר, אני אלך לבד", חייכתי ונשקתי ללחיו.
התחלתי ללכת על רצפת הדק עם עקביי הגבוהים, הרגשתי מסוחררת ואפילו לא יציבה, חיפשתי את השלט שמסמן את הצורך בלהתפנות אחרי ששותים כל- כך הרבה, ונעזרתי בכיסאות ובקירות על מנת להגיע בשלום.
סוף-סוף נמצאה האבדה, נכנסתי אל חדר השירותים, שהיה שקט, ללא אדם.
נכנסתי לאחד מהתאים, הורדתי את מכנסיי והוצאתי את כל האלכוהול שזרם בגופי, כשתוך כדי הצלחתי לדמיין את אמי מרצה לי על בעיות כבד בגלל שתיית אלכוהול מופרזת, ובאותו רגע נשבעתי שאפסיק לשתות, לפחות להערב.
הרמתי את מכנסיי בחזרה והורדתי את המים, סובבתי את המנעול וניסיתי לצאת, דחפתי את הדלת, ולא הצלחתי לפתוח אותה, כאילו היא נתקעה.
נתתי דחיפה יותר חזקה, היא נפתחה קלות וחזרה להיות סגורה.
מישהו או משהו חוסם לי את היציאה מהדלת.
"דניאל, מדי?, זה לא מצחיק!, תשחררו לי את הדלת!", צחקקתי בקול ילדותי שכמעט והפך למבועת.
נשענתי קלות על הדלת והיא נפתחה בפתאומיות.
מעדתי ומצאתי את עצמי תוך שניות בעזרתו של שיווי המשקל הירוד שלי מוקפת בגופו החסון של ריאן ארצ'ר.
ריאן היה אסרטיבי ומפוקס, הרגשתי את צווארו, ריחו המשכר , את חיקו הגדול והרחב שנתן לי פינה חמה ובטוחה מכל הכיוונים.
תוך שניות קצרות ולפני שהספקתי להבין מה קורה, הוא דוחף אותי אל פנים התא בחזרה ונעל בזריזות ידו את דלת התא, תוך כדי הסתכלתי עליו בערפול, הרגשתי מבולבלת וקצת מובכת כי מדובר בשירותים ציבוריים, רגע, אני בשירותים ציבוריים עם ריאן ארצ'ר?, אני בטוח שתיתי יותר מדי.
הוא הניח את ידו הגדולה והחמה על פי, מגע ידו היה לי מוכר, אך על שפתיי הוא הרגיש אחר, הוא כנראה הבין כי אני עומדת לצעוק עליו כשהתחלתי להתעשת.
"שששש..", אמר בלחש חם באוזני ושחרר את ידו בעדינות מפי, הרגשתי את גופי מרפה, ויוצא ממצב הכוננות למצב שמנסה להבין מה-קורה-פה.
עיניו מצאו אותי שוב, צדו אותי כטרף קל, עיניים שאחרי ערב שלם שרק חיפשתי להתעלם מהן לא וויתרו והתעקשו על סופן.
זהו היה ציד מבין האכזריים שעברתי בחיי, ציד שלא הותיר לי אפילו ניסיון בריחה מהטרף הכי גדול בעולם.
הוא הצמיד פלג גופי העליון לקיר והעביר את כף-ידו הגדולה אל מאחורי גבי, הוא השחיל אותה אל מתחת לחולצתי הקצרצרה והחל ללטף אותי קלות במעין חיבוק חושני שגרם לעורי לצרום ולרקד לפי תנועותיו.
הוא נצמד אלי כל כך, שיכולתי להרגיש את הזין שלו עומד ונלחץ אל איבר מיני.
"אני לא אוהב שאת שותה בכמויות האלה, תראי אותך! , את לא תצליחי להתעלם מהקיום שלי עם אלכוהול מתוקה...", העיר לי ובידו השנייה ליטף את לחיי שהחלו להאדים. פאק.
"ריאן" התחלתי לומר באנחה גדולה, הוא מיד הניח את ידו על פי בשנית.
"שש.. עכשיו אני מדבר", הוא ביקש שקט בנחישות שהיממה אותי, נשארתי כלואה, בתא השירותים, בין הקיר אל איבר מינו וגופו החסון, הגוף שלי החל להתכווץ, למשמע קולו, לריחו המעודן והשופע של סקס, הוא כל-כך חירמן והדליק אותי ברמה שאף אחד אחר לא הצליח עד היום.
שאפו ריאן ארצ'ר, אני מורידה בפניך את הכובע, או את התחתונים?.
"את משחקת איתי משחקים, באה עם ההומו שלך ומתמזמזת איתו מול הפנים שלי, לובשת שמלות קצרות, שולחת לי מבטים בכל הזדמנות, מתעלמת ממני אבל מסתכלת עליי במבט שאומר לי 'תזיין אותי', זה לא עובד ככה!". הוא לחש לאוזני בחום של הבל פיו, כל מילה ומילה שאמר הוא קלע בול, מה שגרם לאיבר מיני להתכווץ יותר ולהיחלץ אל שלו, ולפטמוטיי ועורי לצרום עד גבול היכולת.
השפלתי את ראשי למטה, באותו הרגע כבר הייתי בטוחה שהוא רוצה אותי, כמעט כמו שאני רוצה אותו...
והדבר היחיד שעולה לי בראש הם מדיסון ודניאל שממתינים לנו.
הוא הרים את ראשי מסנטרי בעזרת אצבעו הארוכה.
"תסתכלי עליי, אל תפחדי, אני לא נושך", אמר בתחמנות, הוא כל כך נוטף סקס.
לאחר שנייה בדיוק, שפתינו נפגשו, ללא פחד, ללא מעצרים, ללא אסור או מותר.
שפתיו החמות מתנגדות אל שפתי בחוזקה ,פתחתי את פי ונתתי ללשונו להיכנס ולחקור אותי לעומק, נמחצתי לקיר בכל גופי בעוצמת גופו הגדולה.
העברתי את ידי בשיערו השופע, ובלחיו המפוסלות, לא ידעתי היכן להניח אותם קודם, אולי זו תהיה הפעם הראשונה והאחרונה שאגע בו?.
דחפתי את ידי באלגנטיות אל מתחת לחולצתו ונתתי לו לנשק אותי בצוואר...ובאוזן, הוא הרטיב אותי בחושניות, ותוך כדי דחף את ידו הימנית אל מתחת המכנס שלי.
הרגשתי כאילו אני עומדת לגמור, רק מהמזמוז הקטן הזה, באמצע השירותים באחד הברים הנחשבים באזור.
"מל?", נשמע קולו של דניאל.
נלחצתי.
אני וריאן מיד התנתקנו, והסתכלנו אחד על השנייה.
"שש", אמר שוב, ונישק אותי קלות בשפתיים, נשיקות חמות וקטנות.
אחרי כמה שניות דניאל נעלם משם.
"תחזרי", ריאן התנתק ממני במהירות, והורה לי לצאת החוצה.
"ומה איתך?", שאלתי בלחש.
"תכף אבוא, אמרתי להם שאני מסתובב", ענה ופתח את נעילת הדלת.
ווידאתי שאין אף אחד, ויצאתי, שלחתי אליו מבט אחד אחרון לאחור, קיוויתי שהרגע הזה יימשך לנצח, אבל כל דבר טוב מסתיים מהר.
הסתדרתי מול המראה, כל מה שהיה לא במקום, החזרתי.
פרועה, זה מה שהוא השאיר אותי, פרועה והמומה.
ניסיתי להסדיר את נשימתי, ספרתי עד 10 לפחות כמה פעמים ויצאתי.
התחלתי לחזור למקום, יותר מסוחררת ממה שהייתי, עשיתי עיקוף ובאתי מהצד השני.
"איפה היית?", שאל דניאל בלחץ.
"חיפשתי את השירותים, לקח לי זמן בהתחשב במצבי", צחקקתי והפעם ישבתי ליד מדיסון.
חיכיתי למבטה החשדן, למבטה שמזהה את האמת, המבט שיגלה את הבגידה הגדולה שלי בה, ובדניאל שישב ממולי, שרק רצה שאהפוך לשלו.
מדיסון לא חשדה בכלום, הרגשתי כאילו קיבלתי Free pass, אבל שנאתי את התחושה הזו, הגיע לי לקבל עונש, הגיע לי שיתייחסו אלי הכי רע בעולם.
ריאן עדיין לא חזר, ואני?, אני התחלתי להקיא את נשמתי, באמצע המועדון הנחשב בפאקינג מנהטן.
רגשות האשמה ניצחו עליי.