~נקודת מבט של נטלי~
"איך התגעגעתיי אלייך" צעקתי תוך כדי שקפצתי על אור.
כבר חודש מהחופש הגדול עבר, ומאז לא ראיתי ולא שמעתי ממנה."גם אני אלייך" היא אמרה ביבשות.
"תגידי קרה משהו? מה עשיתי לך?" היא תמיד קפצה עלי בדרך כלל ,והרגשתי שקרה משהו .
משהו מוזר קורה, והכי מוזר זה שהיא לא סיפרה לי . טוב בתכלס, כבר חודש שלא דיברנו, הרבה יכול לקרות בחודש."עיזבי כלום , לא קשור אלייך. סתם אין לי מצב רוח." היא ענתה לי בקושי מרוכזת ,עסוקה בטלפון שלה כרגיל.
"נו תגידי או שזה נופל על הריצפה" איימתי עליה תוך כדי שחטפתי לה את הטלפון.
"תיזהרי ממני, אין לי כוח למשחקים שלך עכשיו"
בואנה היא ממש עצבנית, מה יש לה ?
הבנתי שמשהו נורא קרה.
פתחתי את הטלפון שלה, והתחלתי לחטט לה בווצאפ.איתן 17:48: 'בואנה יקטינה מציקה עופי עופי לי מהעיניים, עיזבי אותי בשקט כבר ותעופי ממניי.'
את/ה 17:49: 'מה? מה עשיתי לך?'
איתן 18:15:'יאו סתמי כבר, מה לא מובן בתעזבי אותי בשקט? יאו נמאס ממך. לכי תמצאי מישהו אחר להציק לו'.
"תגידי ,מי זה איתן??" פה התחלתי לדאוג.
אין לנו אף ילד בשכבה שקוראים לו איתן, ואני הרי יודעת שהיא לא מדברת עם זרים ונותנת את המספר שלה ככה.
או שכן?כבר עבר חודש , מעניין מה עבר עליה.
לא אבל אין מצב.. אור הילדה הכי טובה שאני מכירה, ההורים שלה בכלל לא הסכימו לה לפתוח חשבון בכל מיני רשתות חברתיות, חוץ מזה שהיא ממש ביישנית."זה לא ענינך ,עיזבי אותי!" צעקה עלי עם דמעות בעיניים . חטפה לי מהיד את הטלפון שלה והתחילה לרוץ.
התחלתי לרוץ אחריה ולדאוג לה. בחיים לא ראיתי אותה במצב כזה. תמיד היתה חזקה,ולא בכתה בטח שלא מבנים.
סוף סוף אחרי כמה דקות השגתי אותה. למזלי יש לה אסטמה והיא היתה חייבת לעצור לנשום.
היא ישבה שם על שפת המדרכה,כלכך קרוב שעוד שניה מכונית היתה דורסת אותה.
על פניה היו יותר מדי דמעות, הדמעות ירדו ללא הפסקה.היא מררה בבכי.
כך גם הדם שבידה.
YOU ARE READING
Secrets and Liesסודות ושקרים
ספרות נוער"אני לא מסוגלת יותר" בכיתי לה על הכתף. היא היחידה שמבינה אותי, היא היחידה שבכלל מסוגלת להבין אותי. מי שזה לא קרה לו,בחיים לא יבין. ותאמינו לי,כדאי לכם לא להבין. זה בא ביחד.הסוד גורם לשקר והשקר גורם לעוד סוד,וככה יש אוסף סודות שאני אוגרת, ואלפי שקרים...