נואר נשארה עומדת קרוב לשפת הצוק במשך מספר דקות לבדה. קארל כבר נעלם, יחד עם לאקי, והם השאירו אותה שם. השקט אמנם כיסה את האוויר אך ראשה לא היה שקט.
היא לא הפסיקה לחשוב על מה שקרה, על מה שאמר לה.
היא מעולם לא חשבה שתוכל להכאיב למישהו, בטח שלא מהסיבה הזאת.
היא מעולם לא חשבה שתוכל להרגיש רע כל כך.
הפעם האחרונה בה הרגישה רע במידה דומה הייתה כאשר איימי איימה להרוג אותה. כן, זו השוואה מוזרה, אך היא לא יכלה להתכחש לכך שהרגישה אבודה ומדוכדכת, ואשמה.
כל כך אשמה, ועל מה?
ובכן, היא נחשבת גיבורה, ולכן סביר להניח שתרגיש רגשות קשים כאלה כאשר תגרום למשהו רע, אבל משום מה זה הרגיש לה מוזר מדי להרגיש ככה.
קולו חזר על עצמו במחשבותיה, והיא לא יכלה לשכוח את המשפט הזה שאומר לה- "איך את היית מרגישה אם מישהו שאת מחבבת לא היה בוטח בך?"
היא רצתה להבין טוב יותר למה התכוון כשאמר "מחבבת", ובעצם, התכוון לעצמו. איזה מין סוג של "מחבבת" זה? אילו רק ידעה הייתה יכולה לוודא את רמת האשמה שהיא צריכה להרגיש.
כן, זה מטופש לחשוב על זה כך, ואולי, יכול להיות, שיש משהו מעבר לזה, אבל דבר אחד היא ידעה- חברים חייבים לבטוח זה בזה, וקארל- הוא מעולם לא הוכיח שהוא לא מעוניין להיות חבר טוב שלה.
אז מה אם אמא שלו רעה? זה בכלל לא משנה.
כל העניין הזה של גיבורים ונבלים, זה באמת שטויות. 'הנבלים' לא פעם הוכיחו את עצמם כעזר טוב. רפאל, איב, אפילו איימי, הם היו יכולים לעשות טוב אילו רצו בכך, אז... למה לא? למה לא לעזוב את העבר ולהתרכז בהווה? לא כך?
"נואר?" היא שמעה את קול חברתה הטובה פונה אליה מאחור והסתובבה מיד. "את בסדר?"
"לא." הודתה במבט מושפל. "הבנתי משהו."
"מה?" אנג'י עמדה מולה ושאלה בעניין.
"שטעינו." אמרה. "שצדקת."
"צדקתי? במה?" היא נשמעה מופתעת למדי מדבריה של נואר. אנג'י אמרה הרבה דברים, ובמפתיע, נואר לא הרבתה להסכים איתה בקשר אליהם.
"בקשר לאמונה שלך באחרים." נואר הסבירה. "את תמיד האמנת שיכול להימצא טוב גם בבני הנבלים."
"וראית מה קרה ברוב המקרים." אנג'י השפילה מעט את מבטה כשנזכרה באותם רגעים.
"רוב. לא הכל." נואר הדגישה. "אני חושבת שכריס ואני נתקעים בעבר יותר מדי. לפעמים הוא יכול להרוב יותר מאשר להגן." היא נאנחה בנשימה עמוקה.
אנג'י בחנה אותה בקפידה ושאלה. "זה בגלל קארל?"
"הוא שונא אותי עכשיו." נואר השפילה את מבטה בעצב.
YOU ARE READING
מצוד הפלאות (ספר 2)
Fantasyלאחר שנשאבו השישייה דרך השער, הם מוצאים את עצמם בעולם הפוך לחלוטין, וכמובן, מסתבכים עוד לפני שמבינים איך ולמה, ומה קורה. כריס, בנם של סינדרלה והמלך ארתור, אנג'י, בתם של היפה והחיה, נואר, בתה של שלגיה, רפאל, בנו של עוץ לי גוץ לי, איב, בתה של הפיה הרע...
