"למה את בוכה?" היא שמעה את קול הבס העדין שלו מדבר אליה מלמעלה.
איב הרימה את מבטה לאט לכיוונו. היא הסתירה את פניה האדומות מהדמעות שניסתה לעצור ללא הצלחה, והשתיקה את ייבובה החלוש.
כריס העניק לה את החיוך הנבון שלו כשהביט בה. היא לא הבינה.
"אתה אמור לשנוא אותי." היא אמרה והופתעה למצוא את ידו פונה אליה כדי שתיעזר בו בכדי לעלות חזרה על רגליה. "למה אתה לא שונא אותי?"
"גם לפני כן, לא שנאתי אותך." הוא הודה. "לא חיבבתי אותך, אבל גם לא שנאתי."
"אתה חותר לאנשהו, לאן אתה חותר?" היא שאלה בדחיפות. כשהסתכלה על פניו, ראתה את הכובע שעל ראשו נחטף מעליו, ולמרות שהסתקרנה לדעת למה, לא רצתה להסיט את מבטה.
"כישוף או לא כישוף, אני אוהב אותך."
חיוך בלתי נשלט נחשף על פניה. היא השפילה את מבטה כדי להסתיר אותו, והוא משך את ראשה חזרה למעלה כדי להמשיך להסתכל עליו.
לא היה אכפת לה שמסתכלים עליהם, היא חיבקה אותו חזק. היא הרגישה מעין חום מוזר כזה בכל הגוף שלה, חום שונה, שונה יותר מהפעמים בהם מעשי הקונדס שלה הצליחו עוד יותר מאשר קיוותה, או מהפעמים שלשנואים עליה קרה הגרוע ביותר.
זה היה מוזר לומר את האמת, שהיא אהבה את החום הזה יותר מאשר כל חום אחר.
היא שמה לב לאלה שהסתכלה עליהם במבט שיפוטי ומבזה. הגיוני למדי בהתחשב בעובדה שהבן שלה אוהב נבלת, ובדרך כלל גם הייתה מתעצבנת או שמחה לאיד, אבל הפעם... הפעם פשוט שמחה בשלה. זו הייתה שמחה משונה, מביכה אבל נחמדה.
פרט לאלה, שמחשבות גרועות התרוצצו במוחה, הייתה עוד מישהי שחשבה משהו על הפגנת החיבה הנדירה שלהם. העלילה המוכרת תיתן לכולם לחשוב שעכשיו היא תשנא אותו, ואותה, אבל אנג'י, שהסתכלה עליהם ממקומה ובחנה אותם בצורה טובה ומהירה, לא הייתה אחת שמתרגזת בקלות, אם לומר את האמת שלה, היא אפילו לא הצליחה להתרגז.
כל מה שראתה הייתה אהבה, ותקווה גדולה.
אז נכון, האדם שחיבק את הפיה המרגיזה בדרך כלל בחיבה עזה ובולטת היה האדם שאהבה, ועדיין אוהבת, מסיבה מסוימת, לא אנוכית כלל, אם להוסיף, אפילו די תמה ופתטית, היא בעצמה שמחה לראות את זה.
היא שמחה שהוא מאושר, וזה מה שהיה חשוב לה.
"זה לא מפריע לך? אפילו לא קצת?" נואר פנתה אליה בשקט, מופתעת למדי אך איכשהו גם לא.
"הוא שמח, זה מה שחשוב.." היא ענתה לה. "וגם היא, היא שמחה, ואף כישוף לא הוטל עליה."
"תקוללי על טוב הלב שלך." נואר נאנחה.
"כבר קוללתי." היא הזכירה לה בחיוך פשוט, ואז העבירה את מבטה אל המטפחת הלבנה שהצמידה לידה. "וזה?"
YOU ARE READING
מצוד הפלאות (ספר 2)
Fantasyלאחר שנשאבו השישייה דרך השער, הם מוצאים את עצמם בעולם הפוך לחלוטין, וכמובן, מסתבכים עוד לפני שמבינים איך ולמה, ומה קורה. כריס, בנם של סינדרלה והמלך ארתור, אנג'י, בתם של היפה והחיה, נואר, בתה של שלגיה, רפאל, בנו של עוץ לי גוץ לי, איב, בתה של הפיה הרע...
