פרק 11 | התכוננו למסיבת הפלאות

228 30 3
                                    

למרות שגראנד התנגד לרעיון, למרות שכריס התעקש שזה לא הזמן, ולמרות שאיימי עדיין לא הייתה בטוחה שזה באמת מה שיעזור להם לחשוב טיפה חיובי (ואיתה זה היה בטוח, כי היא לא נוהגת לשמוח לשווא מבלי סיבה טובה באמת), השישייה התחילו לארגן מסיבה ביערות, לפי הצעתו של קארל, בתקווה שבאמת תעלה על הציפיות של מטרתה.

אנג'י וכריס היו אחראים על הקישוטים. בלעדיהם, המקום לא יוכל לנהל מסיבה אמיתית. הם השתמשו בענפי הצמחים המשונים כשרשראות צבעוניות, ומשכו אותם מעץ לעץ כתוחמים את האזור. כמות נוספת מהם ליפפו סביב הגזעים בכדי לתת עוד צבע לסביבה הירוקה, ואת השאר סדרו על הקרקע בשביל לצבוע גם אותה.

אולי זה היה נשמע עלוב למדי, אבל ביחס לחומרים שהיו ברשותם, התוצאה הסופית לא הייתה רעה בכלל.

נואר ואיימי היו אחראיות על מוזיקה. איימי בחנה לחשים בספר הכשפים הקטן שלה ובדקה האם באמת חשבה פעם על להוסיף אליו כישופי פנאי שיוכלו להתאים לרצונותיה של נואר, שהתעקשה שהיא הייתה במספיק נשפים ומסיבות כדי לדעת בדיוק אילו לחנים נחשבים לטובים ואילו למשעממים, ולקחה על עצמה את האחריות לבחור את סדר ההשמעה.

קארל ישב בצד ופיקח על ההתנהלות, או שלפחות כך זה היה נראה.

חודש היכרות היה זמן מספיק בשביל גראנד כדי להכיר את קארל מקרוב ולדעת בדיוק איזה מין סוג של טיפוס הוא.

"נותן לאחרים לעשות את העבודה שלך?" גראנד הסתכל עליו מלמעלה. "הבן כמו האמא?"

"אמא שלי, כמוני, היא המוח מאחורי המבצע." קארל העיר לו.

"הא, המוח המסוכן." גראנד הבין, וקארל חייך. "רק תיזהר שהכוח לא יתחיל למרוד בך."

קארל קפץ ממקומו ונעמד על רגליו. "אף אחד מעולם לא העז לבגוד בבן משפחת דה-ויל, ואף אחד לעולם לא יעז." הוא הניף אצבע בביטחון. "וחוץ מזה, כמו אמא שלי, אני יודע מתי לקחת את האחריות לידיים שלי."

גראנד עיקם את ראשו וחייך. "ואני חושב שזה עכשיו."

"היי, קארל." אם גראנד לא היה מכין אותו, בוודאי היה קופץ מקולה של נואר שהפתיע אותו מאחור.

"כן?" הוא הסתובב אליה בחיוך בטוח.

"תגיד לי שיש לך טעם טוב במוזיקה." היא כמעט ביקשה.

"אני דה-ויל, יש לנו טעם טוב בכל דבר." הוא אמר בגאווה. "חוץ מבחירות."

"יופי!" היא לא התייחסה למילים המיותרות שלו ועקבה רק אחר המשמעות. היא תפסה בידו ולקחה אותו לזירת הוויכוח.

איימי חיכתה שנואר תמצא מישהו שיהיה הצד המכריע בעימות שלהן. היא התעקשה שלא לייחס לעניין חשיבות, כי זו הרי רק מוזיקה וזו רק מסיבה מטופשת, אבל אם הן כבר קיבלו עליהן לעשות משימה, שלפחות יעמדו בה בהצטיינות, כי מצוינות זה השם השני שלה. היא לא יכלה לתת לעצמה לטעות, לא שוב. גם בדבר הקטן ביותר. הכל חייב להיות מושלם, מדרך המחשבה ועד דרך ההליכה. שגיאות לא באות בחשבון.

מצוד הפלאות (ספר 2)Where stories live. Discover now