פרק 5

157 18 15
                                    

"המשחק מתחיל" אמר היצור ושניה לאחר מכן הוא לא היה שם יותר..

הוא מהיר אבל אפילו לא מתקרב לרמה שלי..
הסתובבתי ברגע שהוא בא להכניס לי "אגרוף" גיחחתי לעצמי, היתחמקתי מאגרופו תפסתי את ידו והעפתי אותו היישר לתוך גזע עץ כך שעמוד השידרה שלו נפגע מהמכה הישירה.

הוא גנח מכאב והרים אליי את ראשו
"יפה, יפה אז ילדת האש הקטנה יודעת להילחם, באמת קיוותי שהוכל להילחם במישהו שיודע, ולא בסתם בני אנוש מפגרים שלא יודעים אפילו לזוז כמו שצריך.."
אמר בלעג והסתכל לכיוון ליאו ואמא, טוב היצור הזה מתחיל לעצבן.! מה שמזכיר לי אני צריכה לומר לליאו לקחת מכאן את אמא אבל עם אני אומר לליאו שיקח מכאן את אמא היצור הזה עלול להרוג אותם.

טוב הגיע הזמן להישתמש בזה, לא..? "ליאו תקח את אמא מכאן" שלחתי לו בטלפתיה "..רגע מה.. את משתמשת בטלפתיה..?" הוא שאל אותי בקול שהיה נשמע כדואג ולא מרוצה אבל בפניו לא הייתה גלויה לעין שום הבעה רק פנים ריקות

"כן.. טוב תקשיב זה לא הזמן לזה עכשיו אתה צריך לקחת מכאן את אמא לפני שמצבה יחמיר ואתה צריך לטפל גם בעצמך..!" התחלתי להיכנס ללחץ "אבל מה איתך אני לא יכול להשאיר אותך לבד!!" היצור מתחיל לקום "ליאו עכשיו!!"
צעקתי לו דרך הטלפתיה ובתגובה הוא כיווץ את עיניו, אופס..

הוא הרים את אמא על גבו והיסתובב לכיוון הבית והתחיל לרוץ או לפחות ניסה ריצתו של ליאו הייתה צולעת כנראה נפצע ברגל, "לאן אתה חושב שאתה הולך בן אנוש טיפש.?!" אמר והתחיל לרוץ לעבר ליאו ואימי, רצתי לעבר היצור הכי מהר שלי תפסתי שוב את ידו והעפתי אותו לצד השני של היער והיתקדמתי לעברו של היצור רק לאחר שהעפתי מבט אל ליאו ושאלתי "אתה באמת חושב שתיצור הזה באמת יש סיכוי נגדי?" לא חיכיתי לתשובה..

לא האמנתי למראה עיניי המקום היה שקט ויפה הדשא היה ירוק, ופרחים צמחו, ואגם גדול עם מים צלולים, השמיים הכחולים החלו להפוך אפורים אדומים הבנתי שרק הנבחרים והיצורים האלו יכולים לראות את השמיים הופכים לכאלה מה שאנשים בלי כוחות פשוט יראו את השמיים כאילו הולכת להיות סערה, אם השמיים לא היו מחליפים צבע המקום היה יכול להראות ממש כמו גן עדן. כמעט הצטערתי על זה שזרקתי אותו לכאן המקום פשוט חלומי! המקום היפה הזה באמת הולך להפוך לשממה.?

חיפשתי את היצור אבל לא מצאתי אותו בשום מקום, הוא רוצה מחבואים??
בסדר גמור..

בחיים לא הייתי טובה במדיטציות ולהישאר רגועה יותר מידי זמן.. אני טיפוס אנרגטי אוקי?! זה הכל!

עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק.

הרפתי את ידיי ואת כל שריריי.

קולות רשרוש של העצים נשמעו.

הרוח הדשא והמים.

הצלחתי להיתחבר לטבע, ועכשיו, איפה אתה מתחבא ..

Basics of DestinyWhere stories live. Discover now